למה יש לי בלוג בבננות?

במסגרת מסורת ההקדשות, מוקדש ליעל, ללי ולאליענה.

זה לא שהייתי צריך עוד בלוג. הבלוג שלי בישרא הספיק. וזה לא שרציתי להיות אליטיסטי – בזמנו ניהלתי דיאלוג על הצטרפות ל"רשימות" ובאיזשהו שלב נמאס לי וויתרתי. אז למה?
שתי סיבות. הראשונה היתה משהו שגם יעל וגם לי אמרו – שהבלוגייה הזו היא בין השאר מקום לסופרים, משוררים ואמנים בכלל. כבר כשהצטרפתי היו כאן כמה וכמה יוצרים מסקרנים שהכרתי מקודם ורציתי לשמוע את דברם, ומאז גם מצטרפים כל הזמן חדשים וגם אני מתוודע ליוצרים מרתקים שלא הכרתי. במובן הזה, יש כאן משהו מיוחד, שאולי עדיף לשמר ולא למסמס ע"י הרחבה מהירה מדי של השכונה.
הסיבה השנייה היתה דווקא העובדה שמדובר באתר "בננות", אתר נשי בהווייתו. תמיד היה לי עניין בדיבור בין-מגדרי, בניסיון להבין את ההבדלים (ויש הבדלים) בין גברים לנשים. איכשהו, את השיח הזה יכולתי לנהל כמעט תמיד רק עם נשים; למעשה אני יכול לומר שהחברויות הקרובות ביותר שלי, והשותפויות האמנותיות החזקות ביותר שלי היו עם נשים (וגבר הומו אחד). באיזשהו מקום היה לי חשוב לחתור תחת מוסכמות חברתיות שוביניסטיות, המכלילות ויוצרות דמויות סטראוטיפיות, לכל כיוון שלא יהיו – בין אם זו דמות האישה הרכה שדעתה קלה או דמות האישה הלוחמנית בג"ינס. רציתי להיות גבר סטרייט שבוכה בסרטים, אוהב להקשיב אבל לא מבין כלום באופנה. רציתי מקום לאישיות החוצה-מגדרים שלי. ורציתי לנהל על כך דיאלוג, ובעיקר עם נשים.
בעיני, המקום הזה הוא מקום נוח לדיאלוג כזה. בגלל שמצד אחד הוא אתר "נשי", שאינו כפוף לאיזו הגמוניה גברית כמו אתרים אחרים (האייל הקורא וויקיפדיה, אם נזכיר רק שניים). אפילו שפת הממשק היא נשית ("התחברי", "התנתקי") ואני מאוד נהנה מזה – זה מאפשר לי להיות לרגע בצד השני של המתרס הפמיניסטי, לחוש איזו אי-נוחות – למרות שאני לא דוגמה, כי די מהר התחלתי להרגיש בנוח עם ההתיחסות אלי כאישה. בכל אופן, יש לי תחושה שמטרייה נשית כזו, אבל שפתוחה לגברים – ולא רק לי – שרוצים להשמיע ולשמוע , היא מקום מצוין לדיאלוג בין-מגדרי ובין-מיני,  שמעניין ונכון בעיני מאוד.
ומאחר שבאנו לכאן לדבר, הייתי רוצה שנדבר ונקשיב. הייתי רוצה שלא נינעל בכוח על סטיגמות, שלא נבוא מהמקום הנוח והמוכן להיעלב ולהסתגר ולמיין ולתייג, אלא נהיה מוכנים להצביע – בכנות ובאמת – על מה שאנחנו חושבים. הנחת היסוד שלי היא שגברים ונשים אכן שונים – הן ביולוגית והן בצורת המחשבה – אבל שהשוני אינו גדול כפי שהוא נראה, ואינו שונה מהותית מהשוני בצורת המחשבה שנובע מהבדלי גיל, דת , לאומיות ומקצוע. ומכאן לא ניתן להשתמש בו כדי להצדיק שום אי-שוויון.
אבל לא ניתן להכחיש את השוני כפי שלא ניתן להכחיש את סיבוב כדור הארץ. ואולי רצוי להתברך בו ולא לכעוס על קיומו, ולחקור אותו ולהתפלש בו, ואולי זה מה שאנחנו עושים כאן.