הניסיונות של שירה באלף בית הדליקו אצלי משהו  – אני מאוד אוהב לתת לעצמי אתגרים ותרגילים. כמובן, כמתרגל עצמי אני מאוד קשוח, ולכן גיבשתי כללים נוקשים ביותר: ניסיתי לראות  מה אפשר להפיק מכתיבת כל האותיות לפי הסדר כאשר ביניהן נכנסות רק אותיות אהו"י, רווחים וסימני פיסוק. הנה למשל אמירה קטלנית על חובבי משחקי מזל: אוהב גד, הוזה חטא: יכל מנסוע, ...

בחלונות הגדולים תמיד יש התנפצות. בַּשקט אני שומע בּוּם גדול. אנשים לא משתנים. משהו מתפתח בהם כמו ברק בשמיים: אני חווה התמוטטות נפשית. אני חווה התמוטטות נפשית. מה שהיה שם תמיד.

לא, לא חטפה אותי שום מפלצת, ולא ברחתי לירח עם החסכונות. הסיבה להשתתקותי בימים האחרונים פרוזאית ביותר – פסח, או ליתר דיוק ביקור של ענף חשוב במשפחה המורחבת (אחותה של אשתי, בעלה ובניה) אצלנו לליל הסדר ולפעילות אינטנסיבית ברחבי ארץ הזאר. כתוצאה, לא היה לי זמן לכל מיני פעילויות יומיומיות כמו לנשום, לעבוד ולעדכן בלוגים. עם הקוראים הסליחה… גם המוזות ...

(שיר בעבודה) 1. אני צורם לעצמי נע מהר מדי בקצה שדה הראייה אני מדבר בקול רם מדי רם ואיטי וחורק שלא יבוא השקט המרוּקָן, שלא אשאב לתוכו במהירות הגלקסיות – אני צורב בו בקול גרוני צובע באדום-דופלר גופים חולפים שקט! אני צועק, תן לי רגע ואכתוב אותך למוות.   2. הרוח לחששה: אפשר גם לא לרוץ ואז פסקה. עכשיו רק ...

על השולחן שתי כוסות קפה. אני בודק. ריקות. החיים נוזלים ממני דרך חרכי המין, נשרכים על הרצפה. הגוף אינו מתקן את עצמו. ריח הקפה בכוס הריקה אינו יוצר קפה חדש. שום דבר חדש.

קול ששמעתי רק בצעקות פרץ דלת הכניס טלטלה שלח את החתול לפחד מתחת למיטה החזיר את הדימוי למציאות בערימה של שברים (על היעה עדיף שואב אבק) הפגיש אותי בשני שוטרים שלא לקחו אותי לתא מעצר ולא ערערו לרגע על הצדק שלי-שלנו אבל כן ביקשו לראות דרכון ודיברו בניב המקומי ואני אפילו לא יודע את השם שלו רק הזעם וטיפות הדם ...

אז תירי בי תעבירי בי קליע בהילוך איטי דרך כל האברים תערבבי טיפה מכל אחד מהם על הקצה כמו בפלטת צבעים של צייר שרושם אותי עירום מקיף את הגוף בשרטוט של עט-קליע וכשתסיימי תפנה המשטרה את הגופה חסרת הערך למזבלה ולך יישאר בקצה קליע צבע אחד מעורבב שהוא כולי.

לשניים וחצי הקוראים שממתינים לפרק הבא של 'ליכטנשטיין': אל תדאגו. יהיה. הבעיה היא שאחרי שבוע עם אינטרנט מקרטע ובהפסקות באדיבות חברת הכבלים הגרמנית, קשה לי להיכנס לראש של כתיבת 'רומן רשת' או מה שזה לא יהיה. מה שיותר מתחשק לי הוא לפרסם שיר יחסית קשה שאני בטוח גם בלי לדפדף שלא פרסמתי בעבר, והוא אחד משלושה שירים שכתבתי פתאום באנגלית ...

  1. פס גופיה שחור מתעקל מטה מוסט מעט ורק חצי מסתיר פס חזייה בגון טבעי, עולה ויורד עם נשימתה המקפיצה כתף ממנה שמטה ג"קט תכול צמרי אחרי שהתיישבה.   2. אפה פחוס פנימה, היא מבקשת מלצרית שתביא לה קלמרי, מסמנת בידה לחברה שהיא מאחרת.   3. תלתלי פנינה, חולצת טורקיז, מבט יפני כסכין מסתער על ספרי שירה.   4. ...

   (כתבה עם לינקים והערות) הצייר יוסל ברגנר, בן 87 (מהוותיקים!)  גר בשני בתי קרקע קטנים מחוברים ברחוב קטן במרכז תל אביב (מי אמר שאין כסף באמנות?) את הבתים קנה בשנות ה-70 (כבר אז.  ממזר ממולח) לאחר שזכה בלוטו. (הארץ, מוסף גלריה, דצמבר 2007)