לשניים וחצי הקוראים שממתינים לפרק הבא של 'ליכטנשטיין': אל תדאגו. יהיה. הבעיה היא שאחרי שבוע עם אינטרנט מקרטע ובהפסקות באדיבות חברת הכבלים הגרמנית, קשה לי להיכנס לראש של כתיבת 'רומן רשת' או מה שזה לא יהיה.
מה שיותר מתחשק לי הוא לפרסם שיר יחסית קשה שאני בטוח גם בלי לדפדף שלא פרסמתי בעבר, והוא אחד משלושה שירים שכתבתי פתאום באנגלית בקיץ האחרון. אז הנה.
The Family dinner
1.
No one says "I'm happy"
But they all like the food.
2.
Talk of all the bla-bla
Talk culture, economics, pop
Psychology. Avoid politics
At all cost. Try to capture
in your measly words
The essence of history, culture, sociological thought.
Talk like you know, like there's a point in knowing.
Use every story you've read on the internet,
Every legend, every lie
Every correction.
Talk about it and say nothing at all
Maybe they'll like you.
אאוץ"! זה עושה לי פיתולים בבטן…
מעניין, בדיוק תלמידי בקמרה קיבלו תרגיל "ארוחה משפחתית". מה כתבו שם, או-לה-לה. מזכיר את מה שכתבת כאן, רק בהרחבה.
אני חובב גדול של צמצום דווקא.
אאוץ".
נשמע ממש מוכר, ולא רק מארוחות משפחתיות.
כתוב בפשטות קולעת.
האם מותר לשלוח את השיר הזה למישהו?זה פשוט מביע את כל מה שהוא מנסה לומר.
נכון זה בהחלט מאפיין אך אני תוהה מה היינו עושים בלי זה?
ודאי שאפשר – עם קרדיט, כלומר בציון שמי.
אוֹהוֹ ואוֹהוֹ. נושא קשה (ואוניברסלי).
מס" 1 קצר וקולע מאד. אשר למס" 2 – גם בו יש הרבה אמת, אם כי אני בספק אם הפיתרון לבעיות שמסתתרות מתחת לשולחן יבוא תודות לדיבורים על כל הנושאים שהזכרת.
ודאי שלא – כל הנושאים הללו הם רק הדרכים להסתיר, לדחוק ולהדחיק את מה שלא מדברים עליו.
רונן,
מספר 1 גאוני.(ובה בעת פשוט ומדויק).
עצתי לך: תשאיר אותו ככה, לבד, כמו שהוא.
רונן
מצטרפת לאוהדי מס" אחת. באשר לשתיים, הייתי משנה פה ושם. מה שכן – מעניין לקרוא אותך באנגלית…
אכן. ומאחר שמדובר בשיר-בעבודה – אשמח גם להצעותייך – מה נראה לך מיותר, עודף?