מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
(שיר בעבודה)
1.
אני צורם לעצמי
נע מהר מדי בקצה שדה הראייה
אני מדבר בקול רם מדי
רם ואיטי וחורק
שלא יבוא השקט המרוּקָן,
שלא אשאב לתוכו במהירות הגלקסיות –
אני צורב בו בקול גרוני
צובע באדום-דופלר גופים חולפים
שקט! אני צועק,
תן לי רגע ואכתוב אותך למוות.
2.
הרוח לחששה:
אפשר גם לא לרוץ
ואז פסקה.
עכשיו רק אני מבעבע.
3.
כמה שהקול שלי צורם
הוא תמיד היה כזה
ולא שמעתי.
שני הקטעים הראשונים יפים כמו שהם.
רונן, יש פה חתיכת אמירה.
לא יודע אם אתה צריך את 3 (למרות שאני מבין שהכותרת משם) – האמירות החזקות – של ההווה הנפשי – באות קודם, לא?
מי הנמען ב"אכתוב אותך למוות"?
השקט?
אני מסכימה עם קודמי. אפשר לוותר על מספר שלוש.
אכן, כפי ששירה אמרה, הנמען הוא השקט – אותו שקט שבו אני צורב במלוא גרוני. (והמילה "שקט" משמשת גם פנייה).
לא אגיד שהבנתי הכל – אבל מעניין שלמרות שרשמית מדובר בעניינים אקוסטיים, הרושם העיקרי שאני מקבלת הוא של מהירויות. יש באמת הרגשה שהכל מתקדם מהר מדי (חוץ מהקול הרם, שהוא איטי), ושיש איזו תחושה של אי שקט ושל חוסר סינכרוניזציה.
כתבת פעם באיזה מקום על ימים שבהם אתה תופס את המציאות באופן מוזר – אני לא זוכרת מה זה היה בדיוק, אבל אני שואלת את עצמי אם זה לא תיאור של התחושה המאד מוזרה ההיא שהזכרת.
אכן, שני הבתים הראשונים חזקים, מצוינים. נדמה לי שאני מכירה את ההרגשה, לאו דווקא אקוסטית. גם לדעתי אין צורך בבית השלישי. השניים הראשונים חזקים, חבל להחלישם.
ממש קונצנזוס…
אני אשקול לגבי הבית השלישי ובכלל. שיר בעבודה, כזכור.
תודה לכולם על הפידבקים!
זה אכן מתקשר. והצרימה מתקשרת למהירות בשל מה שמכונה "אפקט דופלר" – השינוי בתדירות של קול כשהמקור נע במהירות.
לרונן –
בהנחה שהתגובה האחרונה שלך מופנית אלי:
אפקט דופלר היה נושא חביב עלי בתקופת לימודי. נהגתי להסבירו לעצמי באמצעות קולות-סירנה-מתרחקים של רכבי הצלה למיניהם.
והאפקט הזה משתלב טוב בשיר.
רק למען הסדר הטוב, אני רוצה לציין שאני לא חלק מהקונצנזוס, ולא המלצתי לוותר על החלק האחרון – גם בגלל שאני בעיקרון לא ממליצה על דברים כאלה, גם בגלל שלא הבנתי את הכל מספיק כדי להמליץ על מחיקות, גם בגלל שמצאתי בו עניין, ואפילו חיוך (אוטומטית חשבתי על "החולה המדומה" של מולייר, שבו נודע למישהו, לחלוטין בהיסח הדעת, שהוא דיבר פרוזה כל ימיו בלי לדעת על זה בכלל), וגם בגלל שאמירות "חזקות" הן לא הכרח המציאות בעיני.
אוי, שוב יצא ארוך מדי.