הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
עשינו את זה, מסיבת היומולדת. הזמנו את כל ילדי כיתה ב' והם באו ועוד באו! כשההורים הגיעו לאסוף אותם, הם נטו לשאול אותנו אם אנחנו עוד בחיים. שאלה במקום. אוי, התחושה הזאת של חוסר אונים כשאת רואה שאוטוטו נגמרת לכם הפעילות שתכננתם ורק רבע שעה משעתיים עבר. וזה לא שהם לא שיתפו פעולה או משהו. הם עמדו וצבעו והדביקו וקישטו יפה מאד את אדניות הפרחים שאב הבית קנה לצורך העניין וט"ו בשבט. אחר כך הנחנו אותן לייבוש לאורך פרצופו של אריק שרון ז"ל על סיפור חייו המלאים שהתפרס על עיקר עמודי העיתון היומי. בסוף הזמנו פיצה ולו רק כדי למשוך את הזמן שנותר לנו.
:)))))
אומי יקירתי, אַת צריכה להכיר איזו דודה שלי מאוד-מאוד מסוימת.
תודה!