הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
כשהילדים סובלים מחום הם נעשים קשובים ונינוחים למדי. אפשר אפילו ליהנות מזה. להרעיף עליהם אהבה וחום והם מקבלים אותם בלי מאבק. אני רואה את השינוי גם אצלי. ככל שעולה מידת חום גופי, כך עולה מידת הסבלנות שלי. אני נוטה להתעצבן הברה פחות אם בכלל. אני תוהה, איפה החום ואיפה אני?
אני נזכרת בשיחה שהתנהלה לפני שנים רבות ביני לבין חברותי. אחת מאיתנו הציבה את השאלה הבאה: מתי את פוגשת את הבן אדם האמיתי ואת מה שהוא באמת חושב – כשהוא שיכור או כשלא? באותו מעמד החליטו כולן – כשהוא שיכור, כי אז כבר לא פועלים אצלו מעצורים כגון הרגלי נימוס וביישנות.
אולם מאז הסתיימה אותה שיחה, תמיד רציתי לשאול את השאלה הנגדית הבאה: ואם בן אדם אומר לך "אני אוהב אותך ורוצה להתחתן איתך" רק כשהוא שיכור, התינשאי לו? כמובן שלא.
המסקנה: אין מנוס, חייבים להתמודד עם הבן אדם במצבו הרגיל. יוצא, שאם האמא הזאת שואפת לקרר את מזגה החם מדי, לא תוכל להלין על העליות המזדמנות בחום הגוף.
אומי היקרה אני אוהבת את ההסתכלות שלך על דברים שום דבר אינו בא מובן מאליו.
יש דקויות של דקויות…
ולהיות אמא, זה רוב היום להקשיב…
להתראות טובה
"ולהיות אמא שרוב הזמן להקשיב" — יפה מאד. תודה רבה טובה.
איזה טקסט חמוד, אומי היקרה.
וכפישכתבת, אין ברירה אלא לסבול את האדם כשהוא במצבו הרגיל שלו. בריא יותר.
שנהיה בריאים!