הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
לילד האמור נערכה מסיבת יום הולדת בגן. נזכרנו בזה בדקה האחרונה ובעלי נאלץ לאפות עוגה-מן-הקופסה תוך כדי הלחץ של היציאה-מן-הבית בבוקר. בחזרה מן העבודה הוא עצר לקנות כמה משאיות כבדות ואבנים צבעוניות עשויות שוקולד. הדבקנו אותם על העוגה בעזרת ממרח שוקולד לבן, העמסנו את התינוק ויצאנו לדרך. הגן היה צפוף ומלא ריח של קקי. חתן השמחה ישב לבדו באמצע. הוא נראה חיוור, בקושי הצליח להרים את עיניו מעל ראשו המורד. גם כשהנחנו את העוגה לפניו והתיישבנו לצדיו, לא מצא החיוך את פיו. רק את ידו הקטנטנה חשבתי שראיתי אותו מושיט מהר במטרה לאשר כי אותן אבנים אכן שוקולדים הן ומשאישר את הדבר, הקפיד להחזיר את החצי השני למקום. את הריקוד של בן הארבע הוא הצליח לבצע כמעט בלי לטעות אפילו פעם אחת. אחר-כך חילק חתיכות של עוגה, חילק-ליקק-חילק-ליקק, קיבל ספר אמנות מתנת ילדי הגן, לקח לנו את הידיים והלכנו הביתה ביחד, מבסוטים עד השמיים.
חמוד. ולהבדיל אצלינו יום הולדת 8 למאיה הנכדה (המאותגרת) וכמה כולנו קופצים משמחה כשהיא מבטאת את המלים 'יום הולדת' 'שמונה' 'מתנה' ואנחנו מקרווים שהיא גם מבינה מה היא אומרת.
מזל טוב ובהצלחה סבינה!
יום הולדת שמח לילד האמור. סיפור מתוק כמו עוגת שהכין בעלך.
מזל טוב.
אוי, איזה תיאור מתוקון. אפשר להרחיב קצת, וייצא ספר ילדים מקסים.
את כל כך מקסימה בכתיבתך ומגיעה למקום הזה שמרגש וצובט את הלב דווקא מתוך התיאור האמיתי והלא סכריני, כולל החיוורון וריח הקקי…
נפלא, אומי.
אני מסכימה בדיוק עם לי.
כמה טוב לילדכם הקטן, והוא עוד אולי אינו יודע את זה.
אני נבוכה ומודה לכן מאד 🙂 שבוע טוב.
איזו מסיבה! במיוחד הצפוף והריח קקי, נהדר!