הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בהמשך לפוסט הקודם
מי שהיה לה את זה תזכור אולי את השלב האחרון של ההריון שבו חסר לך רק לנשום עמוק וכבר שואל הבן-זוג בפאניקה האם את עומדת ללדת הלילה? כמובן שהדבר מוסיף לך המון נחת רוח ורוגע לחיים אבל אצלנו היה לדבר ביטוי בלתי צפוי ואף קצת נעים, לי לפחות. מכיוון שתכננו לידת בית, כל חשש שאני בן רגע יולדת היתרגם בצדו של האב הצפוי לניקיון הבית מאלף עד תף (צריך להיות: מאלף עד טף) שמא תיאלץ מיילדת להיכנס אל ביתנו ולראות בכך את כל הבלגן. אוי מיסכן, כארבעים לילה ולילה עמל ואיזה בית מבריק היה לנו. כמעט עושה געגועים. והנה דבר נוסף שאולי לא חשבתם עליו – זה לא נכון לומר שאין שימוש בטכנולוגיה בלידות בית. לאורך הלידה שלי ישבו הילדים בחדר הסמוך וראו סרט במחשב וזה דווקא עזר לי מאד. אחר-כך קראנו להם והם באו ופגשו את האח הנולד ומיד חזרו לסרט ואפילו לא פספסו את הסוף. מה הם ראו? לא יודעת. נראה לי "מוצאים את נמו" J
שבוע – טוב אומי.
אני קוראת את הפוסטים על לידת הבית שלך בהתפעלות.
לי הייתה מכרה, דולה, שילדה בבית, ועברה הפרדות שליה , בקיצור מאד לא נעים.
אולי כי זאת לידתה הראשונה והיא לא צעירה..
בכל אופן לא לכולן אותה עמידות פיזית.
אני העדפתי בתי חולים ומה שקומם אותי שם היו ימי האשפוז שנגזלו ממני, כי אותי הלידות התישו.
אני מתכוונת לכתוב על כך.
כך אסוציטיטיבית עולים בי רעיונות מקריאה אצל אחרים.
כל- טוב
אני מחכה לקרוא אביטל.
או איזה טריגר נקיון מצויין!!!
אומי מסרטונים שראיתי על לידות בית (ואחרי אחד הפוסטים שלך פשוט גיגלתי או נכון לומר יו-טיובתי סרטונים כאלו במשך שעה)ראיתי המון בתים מבולגנים לחלוטין, שבחלקם הייתי צריכה לשחק כמשחק "איפה הילד" מסוף שבוע בידיעות אחרונות מרוב מהומה ואי סדר. אז תדעי שהתברכת בבן זוג עם חרדה מאוד אדפטיבית מבחינה משפחתית!!!
תודה רותפ. ניסיתי לומר לו אבל זה לא עזר 🙂
אומי, רק הבוקר קראתי אודות השמחה שפקדה את ביתך ומשפחתך – מזל טוב וכה לחי לאם, לאב ולרך הנולד
תודה רבה אהוד.
ואם כבר יש תוכנית כבקשתך, אז גם אני מבקשת עוד קצת על סיפורי לידות בבית.
אוי כמה הייתי רוצה. גם ככה אני כותבת על זמן גנוב. את מכירה את זה. אבל יש להניח שייצא בכל זאת מתישהו 🙂
את נהדרת. איזה הומור. והסידור של הבעל מנקה- גם אצלינו. אבל השתדלות כזו רק…כמה פעמים בחיים.
היי מירי תודה רבה וברכות חזרה 🙂
אומי יקרה,
לא יכולה להשתחרר מהמשפט של הפוסט הקודם, אני לגמרי מאלה שהיו אומרות לך "וואו, אני לא מאמינה שילדת בבית, איזה אומץ!"
אבל באמת באמת, בלי האצבע המצקצקת. אני באמת מלאת התפעמות. אחת החרדות הכי קשות שלי. וטוב לי שזה מאחורי.
תודה איריס. אשמח לשמוע עוד. א.