בננות - בלוגים / אומי לייסנר / תכניסי את זה טוב טוב לראש — עכשיו את יתומה
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

תכניסי את זה טוב טוב לראש — עכשיו את יתומה

 

 

עכשיו קמנו מן משבעה. אבא, הפעם. זה מרגיש כמו אחרי לידה, עם דימום מה ותנועות באיטיות ובצמצום. "עכשיו את יתומה" אני אומרת לעצמי שוב ושוב אבל אינני מרגישה כך ממש. אני זוכרת כשאחותה (היחידה) של אבא שלי נפטרה ואני זוכרת איפה הוא עמד כשאמר לי ובעיקר לעצמו "עכשיו אני יתום." יכול להיות שאפילו נפגעתי קצת ואולי רק רציתי לעודד את רוחו אבל בטוח הופתעתי איך הוא, בשלב הזה של חייו, כשהוא כבר אב למשפחה ענפה, מוקף בעיגולים-עיגולים של ילדים ונכדים, צ'יף של שבט למעשה, בכל זאת מרגיש כיתום. אני לא ממש מרגישה יתומה. אולי בגלל שאני הצעירה מבין אחיותיי ולכן נתתי לעצמי שלא להתקרב יותר מדי לקצה ממנו מציצים לתהום. אולי בגלל הילדים שלי. אולי בגלל התמונה הבאה דבוקה למילה יתום – ילד רזה עם כובע גדול מדי כמו בסרט של צ'רלי צ'פלן או מגטו וורשא. אז לכו תקראו לי יתומה אבל הכינוי יושב עליי כמו דיאגנוזה של עקרה על אישה בת חמישים, יושב לא יושב, לא יושב טוב. יכול להיות שגם אצל אבא זה היה כך, הרי הוא קבע את יתמותו רק במות אחותו היחידה ואילו הוריו כבר מזמן הלכו לעולמם. והנה בכל זאת מתעקש גופי להסתובב כאילו נפרק ממנו חלק. רוצה לומר, לעולם לא תחזרי להיות מי שהיית. עכשיו זה רשמי. אני יתומה.

 

 

3 תגובות

  1. משתתפת בצערך אומי

  2. אומי, ההגדרה של היתמות מתרגלת את ההכרה בעובדות, וזה נורא וקשה לתפוס…
    שלא תדעו צער..

  3. רות בלומרט

    תנחומי, אומי.
    רות

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר