הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
אז מה היה לנו השבוע? החשד לאונס של המורה לריקודים; ההטרדה מינית של הדולה-גבר; חשיפת התקיפה של הילד בירושלים שנמשכה שנתיים; ההרשעה של קצב; הרצח של האישה בערד על-ידי בעלה ודווקא אבל דווקא השבוע יוצא שאני מלמדת אונס בכיתה אחת ואלימות נגד נשים בשנייה. הקריאה הרבה יחד עם האקטואליה הרבה מעלה אצלי זיכרונות ותהיות. פעם, למשל, וגם לא הייתי כל כך צעירה אבל עדיין יחסית חדשה ותמימה, חיכיתי לאוטובוס איפשהו ליד הכנרת ובסוף איבדתי סבלנות והוצאתי את היד בניסיון לתפוס טרמפ. לא עברה דקה וכבר עצרה לידי מכונית BMV שחורה ומיד לאחר שהתיישבתי בה וסגרתי את הדלת הבנתי כמה טעיתי, בעיקר מאחר שמן הרגע הזה ולאורך כל הדרך לטבריה, לא הפסיק לדקה הנהג היפה לנזוף בי באשר לטמטום ולסיכון שבעצם כניסתי לאוטו גבר זר. הוא צדק כמובן. מאז מעולם לא חזרתי על המעשה.
אומי את נהדרת. נבהלתי.
אז זהו. שאצלי שני טרמפים שלקחתי בהפרש של שנים זה מזה נגמרו הרבה פחות מחוייך.
אוי , נורא מבינה אותך. כתבתי גם סיפור על טרמפ שניסיתי לקחת בכנרת, הנה פה.
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=161&itemID=5793
נורא מייאש שם. ומזל שהנהג היה אדיב אומי. פעם בגיל ממש לא צעיר : אמא לילדים, נתקעתי בראשון לציון, אחרי ראיון עבודה מטופש, בחור מפחיד, בלי אוטבוסים ונעמדתי כמעט בוכה, ונהג ערבי חילץ אותי משם.
טרמפ, כן. אבל גם הרבה רחמי שמיים.
שבת- שלום.
איריס, אביטל, אין לי מילים. מקסימום, כמה בפוסט החדש. שבת שלום.