בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן

. . מִתחזקים / ©רבקה ירון   אָז הִתְבָּרֵר לָךְ שֶׁקּוֹקָה-קוֹלָה זֶה לֹא טַעַם הַחַיִּים וְשֶׁלֹּא דַּי בִּמְקֻשָּׁרִים בְּפֶיִיסְבּוּק וּבְצִיוּצִים אֲנִי מְסַכֶּמֶת אֶת הַדְּרָשָׁה חוֹצֶבֶת הַלֶּהָבוֹת שֶׁל הַפּוֹלֶשֶׁת לְשֻׁלְחָנֵנוּ, מְקִימָה אוֹתָהּ וְאוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתִּי מַה שְּׁלוֹמֵךְ, בְּרוּכָה הַבָּאָה, חָסַכְתְּ לָךְ רַעַש בָּאֹזֶן [מַבָּט שׁוֹאֵל-מֻפְתָּע שֶׁל כּוֹבַע קַסְקֶט עַל הַגְּבִירָה הַנֶּעֱלֶבֶת תּוֹךְ הִתְיַשְּׁבוּת עוֹבֶדֶת וְנֶחְפֶּזֶת לִתְפֹּס אֶת מְקוֹמָהּ]. מִתְחַזֶּקֶת, אֲנִי מַסְבִּירָה לָהּ ...

. . גוף יהודי / © רבקה ירון   גּוּפִי הַיְּהוּדִי מִדַּי צוֹפֵן מַטְמוֹנִים מְאֻמָּצִים לְפִי חֹק. כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל. הַבֹּקֶר בַּשֶּׁלֶג צָעַדְתִּי עִם אֲבִי הַיָּלְדָּה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא עַל כְּתֵפָיו נוֹכַחְתִּי בְּלֵדַת הַיֶּלֶד בֵּן הַשִּׁבְעִים הַקָּפֶה הַחַם שֶׁהֵכַנְתִּי הֶחֱיָה אֶת גּוּפָם האֵם הֵינִיקָה בְּרֹגַע (אֲנִי שָׁמַרְתִּי הֵיטֵב שֶׁמָּא מִישֶׁהוּ        )   כְּשֶׁהַמְּפַלְסוֹת הִבְקִיעוּ אֶת שְׁתֵּי פִּנּוֹת הַכְּבִישׁ עוֹדַדְתִּי אוֹתָם לַעֲלוֹת: ...

  . . מַה נִּשְׁתַּנָּה / © רבקה ירון   מְחַכָּה לַחֲבֶרְתִּי וְחוֹשֶׁבֶת     כְּשֶׁהָעִבְרִית הָיְתָה מַסָּע אֶל הֶעָתִיד     הַגַּשָּׁשִׁים וּמַה הוּא עוֹשֶׂה לָהּ מַה הוּא עוֹשֶׂה וּמַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶךְ (זְהִירוּת! עוֹד יָבִיאוּ לוֹ מַיִם עַד נָפֶשׁ)                 חֲבֶרְתִּי מַגִּיעָה, מִתְאַרְגֶּנֶת. חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה צוֹעֲדִים עַל פָּנֵינוּ. בַּעַל הַמָּקוֹם נִגַּשׁ, מַמְתִּין. חֲבֶרְתִּי פּוֹלֶטֶת נוּ, מַה נִּשְׁתַּנָּה, אֲנִי פּוֹלֶטֶת פּוֹסְט-מוֹדֶרְנָה, בַּעַל הַמָּקוֹם ...

    . . מדליק הפנסים* והגנים התלויים בבבילוניה / ©רבקה ירון (זיכרונות או חלומות?)      [מדליק הפנסים נוֹחֵת על הגנים של בבילוניה]   (כֵּיצַד נוֹחֲתִים עַל הַגַּנִּים שֶׁל בַּבִּילוֹנְיָה בְּאֵין יוֹדְעִים: הָיוּ גַּנִּים בְּבַּבִּילוֹנְיַה?)   מקהלה: הָא אָה בַּגַּנִּים שֶׁל בַּבִּילוֹנְיָה   [נשמעת הוראה: הַדְלֵק פָּנָס / כַּבֵּה פָּנָס / הַדְלֵק פָּנָס / כַּבֵּה פָּנָס] [מדליק הפנסים מחפש ...

  . . שיירי היום / ©רבקה ירון   שְׁיָרֵי הַיּוֹם נִגָּרִים מִבֵּין הָרִיסִים: מִזְּמַן הוּא כּבָר לֹא בַּכִּיס הַקָּטָן שֶׁלִּי – לֹא זוֹכֶרֶת שֶׁהָיָה חֹר בַּכִּיס. כַּנִּרְאֶה בָּרַח בֵּין הַתְּפָרִים. אוּלַי חֵלֶק בָּרַח עוֹד בִּשְּׁלַב הַתַּכִּים. אוּלַי בְּזְבַּזְתִּי חֵלֶק. אוּלַי כְּבָר לֹא אֵדַע.   הַפִּרְסוֹמוֹת מַבְטִיחוֹת הֶחְזֵר מִיָּדִי וְשִׁחְזוּר לִטְוָח אָרֹךְ, וַאֲנִי קְטַנַּת קוֹמָה. לֹא בָּטוּחַ יִסְתַּדֵּר אֶצְלִי וְ/אוֹ ...

. . ובלילם השביעי / © רבקה ירון     וּבְלֵילָם הַשְּׁבִיעִי נָשְׂאוּ הַשָּׁמַיִם אֶת הָאָרֶץ             אֶת מְקוֹמָם שָׁכְחוּ       *     

. . כְּנָפַיִּם / ©רבקה ירון   צִפּוֹר   צִפּוֹר עֲלֵי כּוֹתֶרֶת נוֹבְטִים מִבְּשָּׂרָהּ נִתְלִים מְטִילִים אוֹתָהּ מַטָּה מַטָּה   מַטָּה   מַקּוֹרָהּ בַּ       (אֵיךְ תִּנָּשֵׂא                 )     *

. . . . ***   גּוּף שֶׁהָיָה קוֹל קוֹל שֶׁהָיָה לוֹ גּוּף וְכָל שֶׁהָיָה בַּקּוֹל    אֶתְגַּעְגֵּעַ        © רבקה ירון   ***  [לאריק איינשטיין. ברור.]  ***

  . . הפרידה שלי מאריק איינשטיין   אני יודעת שאני מתנצלת יותר מדַי, אבל הפעם ההתנצלות-מראש נחוצה לי מאוד: יש לי הרגשה קשה ולא נעימה – אתמול נפרדנו מן הישראליוּת האשכנזית "ההיא", מארץ ישראל "ההיא" שאולי הייתה מדומיינת (או קיימת) באיזשהו זיכרון קולקטיבי מושתל שהוא, אריק, סימל, סימן, ואליה התגעגע: "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי".   http://www.youtube.com/watch?v=5ABbjOapFys   ...

  . . מַה נִּשְׁתַּנָּה / © רבקה ירון   מְחַכָּה לַחֲבֶרְתִּי וְחוֹשֶׁבֶת     כְּשֶׁהָעִבְרִית הָיְתָה מַסָּע אֶל הֶעָתִיד     הַגַּשָּׁשִׁים וּמַה הוּא עוֹשֶׂה לָהּ מַה הוּא עוֹשֶׂה וּמַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶךְ (זְהִירוּת! עוֹד יָבִיאוּ לוֹ מַיִם עַד נָפֶשׁ)                 חֲבֶרְתִּי מַגִּיעָה, מִתְאַרְגֶּנֶת. חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה צוֹעֲדִים עַל פָּנֵינוּ. בַּעַל הַמָּקוֹם נִגַּשׁ, מַמְתִּין. חֲבֶרְתִּי פּוֹלֶטֶת נוּ, מַה נִּשְׁתַּנָּה, אֲנִי פּוֹלֶטֶת פּוֹסְט-מוֹדֶרְנָה, בַּעַל הַמָּקוֹם ...