בננות - בלוגים / / מַה נִּשְׁתַּנָּה
בין שתי הרשויות
  • רבקה ירון

    לידת קורדובה, ארגנטינה. בישראל מ-1961; ירושלמית מ-1966. מוסמכת האוניברסיטה העברית בירושלים. דו-לשונית – כותבת ומפרסמת בעברית ובספרדית (שירה, סיפורת, מסות)

מַה נִּשְׁתַּנָּה

 

.
.

מַה נִּשְׁתַּנָּה / © רבקה ירון

 

מְחַכָּה לַחֲבֶרְתִּי וְחוֹשֶׁבֶת     כְּשֶׁהָעִבְרִית הָיְתָה מַסָּע

אֶל הֶעָתִיד     הַגַּשָּׁשִׁים וּמַה הוּא עוֹשֶׂה לָהּ מַה הוּא

עוֹשֶׂה וּמַיִם לְדָוִד הַמֶּלֶךְ (זְהִירוּת! עוֹד יָבִיאוּ לוֹ מַיִם

עַד נָפֶשׁ)

 

              חֲבֶרְתִּי מַגִּיעָה, מִתְאַרְגֶּנֶת. חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה

צוֹעֲדִים עַל פָּנֵינוּ. בַּעַל הַמָּקוֹם נִגַּשׁ, מַמְתִּין. חֲבֶרְתִּי

פּוֹלֶטֶת נוּ, מַה נִּשְׁתַּנָּה, אֲנִי פּוֹלֶטֶת פּוֹסְט-מוֹדֶרְנָה, בַּעַל

הַמָּקוֹם צוֹחֵק, רַק כּוֹבָעִים וְגַרְבִּיּוֹנִים וּמוֹסִיף, כְּמוֹ תָּמִיד?

(הִנְהוּן) חֲבֶרְתִּי אוֹמֶרֶת לוֹ וְלִי: וַאֲבִיזְרֵי בָּמָה אָפְנָתִיִּים –

וַאֲנַחְנוּ בָּנִים-בָּנִים, בָּנוֹת-בָּנוֹת (שְׁתֵּי אֲנָחוֹת)  

                                                          חַלּוֹנוֹת                                                               

הָרַאֲוָה חוֹלְפִים לְעֵינֵינוּ. כֵּן/לֹא חוֹזְרִים לִימֵי הַחֲרוּזִים /

בְּנַצְנַצִּים / קוֹפְצִים וּמְקַפְּצִים בְּמַגָּפַיִם שֶׁפַּעַם, אוּלַי-אוּלַי,

שָׁפְעוּ פִּשְׁעֵי קֶסֶם, עָבְרוּ לְסוּפֶּרְמֶן וְהַיּוֹם בְּשִׁמּוּשׁ אָפְנָתִי                                                          

לְרַגְלֵי הַמּוּתָגִים / וְתָגֵי הַמְּחִירִים / תַּג מְחִיר? / קִצּוּרוֹ שֶׁל

מוּתָג, יַקִּירָתִי / תַּג מְחִיר?! / תַּג מְחִיר. אָפְנָתִי / וְהֵם

הַשּׁוֹלְטִים בַּכִּפָּה / בַּכִּפָּה?! / תִּסְתַּכְּלִי, חַלּוֹן רַאֲוָה עָמֹק /

מִשְׁתַּנֶּה / אֶלָּא מָה / (שֶׁקֶט, מַבִּיטִים) / אָה / (חֲבֶרְתִּי מְהֻרְהֶרֶת)

אַת זוֹכֶרֶת שֶׁלָּמַדְנוּ לְהַבְדִּיל בֵּין פּוֹסְט לְפּוֹסְטִים / וּבֵין יִשְׂרָאבְּלוֹף

לְיִשְׂרָאבְּלוֹג / כְּאִלּוּ מַה זֶה מְשַׁנֶּה (חֲבֶרְתִּי כְּמוֹ מִתְעַרְעֶרֶת)

וּבְעִנְיְנֵי סְטָטוּס וּסְטָטוּסִים וְ- טוֹב, אַת זוֹכֶרֶת? שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי

בְּחִיּוּךְ מַמְזְרִי קָטָן וּקְצָת נָבוֹךְ. הָא. רָצִיתִי קָפֶה-וְ-סִיגַרְיָה-נְקֻדָּה

אֲנִי מוֹדָה תּוֹךְ חֲשָׁשׁ אַלִּים, מַתִּיקָה אֶת עֵינַי לָרְחוֹב

                                                                    Virtus

וִירְטוּס אֲנִי אוֹמֶרֶת שׁוּב, תִּרְאִי תִּרְאִי / חֲבֶרְתִּי מִצְטָרֶפֶת

לַתַּחְקִיר-מֵרָחוֹק, נֶאֱנַחַת וְאוֹמֶרֶת לִי, יַקִּירָתִי, הַמַּסָּע שֶׁל

וִירְטוּס הִתְפַּצֵּל הִתְבַּלְבֵּל / וְנִקְטְמָה סוֹפִית הַדֶּנוֹטָצְיָה /

הַמְּקוֹרִית / שֶׁקֶט. חוֹשְׁבִים. רוֹאִים (אַרְיֵה לְבִיאָה טִיגְרִיס

וּנְמֵרָה כּוּ-לָם מִתְהַלְּכִים בְּתוֹכִי וַאֲנִי כְּלוּב צַר) (אַמְבּוּלַנְס

שׁוֹרֵק). כָּל כָּךְ רָצִיתִי רַק קָפֶה-וְ-סִיגַרְיָה-נְקֻדָּה, עַכְשָׁו אֲנִי

הַנֶּאֱנַחַת. שׁוּב עֵינֵינוּ בְּמִצְעַד חַלוֹנוֹת הָרַאֲוָה. אָז מַה נִּשְׁתַּנָּה

הַמִּצְעָד הַזֶּה מִשְּׁאָר הַמִּצְעָדִים שׁוֹאֶלֶת חֲבֶרְתִּי וְחוֹזֶרֶת

וְשׁוֹאֶלֶת / (חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה מְקֻבָּעִים בְּיָמֵינוּ-אָנוּ) / לֹא יוֹדַעַת.

לֹא רוֹאָה. אוּלַי שֶׁעַכְשָׁו גְּבָרִים וְנָשִׁים / וּמוּתָגִים / שְׁוֵי עֵרֶךְ /

דֻּגְמָנִים כְּמוֹ /  דֻּגְמָנִיּוֹת / (מַרְצִינוֹת) / מִגִּיל אֶפֶס אֲחוֹתִי /

סֶקְס אַפִּיל הוּא שֵׁם הַמִּשְׂחָק. הַשֵּם / הַאֱלֹהִים קָטָן, קָטָן / הַדּוֹלָר

נָמוּךְ, נָמוּךְ

 

                  וְהִנֵּה שׁוּב מִצְעַד חַלוֹנוֹת הָרַאֲוָה וְכָל אֶחָד קוֹלָב

לְתָגִים לְמוּתָגִים לְתַג מְחִיר וְיֵשׁ גָּדְגֶ'טִים וַאֲבִיזָרִים / אֲבִיזְרֵי בָּמָה

/ אֲבָל עֲדַיִן בָּנִים-בָּנִים, בָּנוֹת-בָּנוֹת – אָז – אָז מַה נִּשְׁתַּנָּה אֲנַחְנוּ

שְׁתֵּינוּ שׁוֹאֲלוֹת אֶת הַמֶּלְצַר הַנּוֹשֵׂא אֶת מְבֻקָּשֵׁנוּ (הוּא מֻפְתָּע,

נִרְתַּע) (אֲנַחְנוּ לֹא, וְשׁוֹאֲלוֹת:) מַה קָּרָה לַמַּהְפֵּכָה הַפֶמִינִיסְטִית

בְּקִצּוּר תַּגִּיד לָנוּ, מַה נִּשְׁתַּנָּה עִם הַפּוֹסְט-מוֹדֶרְנָה

                                                                 גַּרְבִּיּוֹנִים

וְכוֹבָעִים הוּא עוֹנֶה, עֵינָיו מְסַיְּרוֹת בְּחַלוֹנוֹת הָרַאֲוָה וּמַדְגִּישׁ,

גַּרְבִּיּוֹנִים וְכוֹבָעִים  

 

נֻצַּחְנוּ אֲחוֹתִי / דָבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה (שְׁתֵּינוּ: עַד כָּאן וְדַי)

 

 

5 תגובות

  1. הערה כללית:
    כל תגובה תתקבל בברכה.
    גם אם התגובה היא:
    ארוך מדַי. או:
    עמוס מדַי. או:
    הטקסט לא מדבר אלַי. או:
    טקסט גרוע. או:
    קשקוש אחד גדול, ארוך ומשעמם. או:
    מה 'זֶה' עושה פה? או:
    אי אפשר לקרוא / לא מעורר רצון לקרוא / או:
    כל מה שתמצאו לנכון.

    תודה מראש.
    רבקה

  2. רות בלומרט

    תיאור מצב עצוב/ מרתק. הטיול במציאות של השפע המדומין.
    אהבתי.
    רות

    • סיכמת את הטקסט במילים ספורות ונכונות, רות יקרה.
      אני שמחה מאוד שאהבת.
      תודה!

  3. אומי לייסנר

    מצטרפת לרות. הכתיבה גם עשתה קצב של טיול.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרבקה ירון