.
.
גוף יהודי / © רבקה ירון
גּוּפִי הַיְּהוּדִי מִדַּי צוֹפֵן מַטְמוֹנִים
מְאֻמָּצִים לְפִי חֹק. כְּדַת מֹשֶׁה
וְיִשְׂרָאֵל. הַבֹּקֶר
בַּשֶּׁלֶג
צָעַדְתִּי עִם אֲבִי הַיָּלְדָּה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא עַל כְּתֵפָיו
נוֹכַחְתִּי בְּלֵדַת הַיֶּלֶד בֵּן הַשִּׁבְעִים
הַקָּפֶה הַחַם שֶׁהֵכַנְתִּי הֶחֱיָה אֶת גּוּפָם
האֵם הֵינִיקָה בְּרֹגַע
(אֲנִי שָׁמַרְתִּי הֵיטֵב
שֶׁמָּא מִישֶׁהוּ )
כְּשֶׁהַמְּפַלְסוֹת הִבְקִיעוּ אֶת
שְׁתֵּי פִּנּוֹת הַכְּבִישׁ עוֹדַדְתִּי
אוֹתָם
לַעֲלוֹת: הֵם מִשֶּׁלָּנוּ, בּוֹאוּ
בּוֹאוּ, בּוֹאוּ הַבַּיְתָה
אַתֶּם חֲסֵרִים לִי
מְאוֹד.
נוֹרָא.
וְהֵם עָלוּ. כֻּלָּם.
אֲנִי אִתָּם
נוֹסְעִים הַבַּיְתָה
—
בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
חשתי אותך מאד בשיר המרגש הזה.
עפרה
תודה, עופרה!
מה שלומך?
מזמן, מזמן אַת לא מפרסמת, לא מגיבה.
בכנוּת:
מה שלומך, עופרה יקרה?
מאחלת לך אך טוב. מכל הלב.
שבת שלום ושלווה לך!