לידת קורדובה, ארגנטינה. בישראל מ-1961; ירושלמית מ-1966. מוסמכת האוניברסיטה העברית בירושלים. דו-לשונית – כותבת ומפרסמת בעברית ובספרדית (שירה, סיפורת, מסות)
בוקר טוב רבקה!
ציפור מזוהה אצלי בעיקר עם כנפים, כדימוי של חופש, תנועה, התעלות, מרחב וכוח לגבור על מעצורים ומגבלות.
הדימוי של הציפור בשיר שלך כמוטלת – "מַטָּה/ מַטָּה// מַטָּה", מוזר ועצוב בעיניי.
יתכן שהבעייה שלי היא גם עם הקצב המפוזר והרעיונות הלא מתפתחים, כמעט חסרי כנפיים.
כאמור השיר לא ממריא.
נדמה לי שיש לנקד "מְקוֹרָהּ" (המקור שלה)כך, בשוא במ'.
בברכה ~ רוחה
ברשותכם, אני מעלה לכאן את תגובתה של נטע התמר, מאתר אחר, כי הקריאה שלה היא הקריאה שציפיתי לה. בזכותה התברר לי ש- שלא כתבתי "חידת חמיצר":
תחילת ציטוט>>>
"ציפור ופרח שני דברים שהם קסומים, הציפור כסמל לחופש, והפרח כסמל ליופי. אך אם נחבר את שניהם יחד, וציפור תצמיח עלי כותרת, הרי שכנפיה כבר לא יוכלו לשאת אותה. ואם פרח יצמיח כנפיים, הרי שהוא נותק ממקור המזון שלו, ואיך יחיה. כל אחד ותכונותיו, כדי שימומש הכי מלא שניתן.
ניזכרתי בפתגם הודי שחוק אבל מאוד יפה בעיניי. בתרגום נכון ל'עברית-עכשווית', הפתגם אומר:
'אִם יש לך דולר אחד, בחציוֹ תקנה לחםם כדי שתוכל לחיות, ובחציו השני תקנה
פרח, כדי שיהיה לך בשביל מה לחיות.'"
>>>סוף ציטוט.
ואני מוסיפה:
מה שהפתגם אומר, בנוסף למשמעותוֹ הידועה, הוא: "אל תקנה שני 'סמלים', עליך לשמור על הקיום הפיזי."
בוקר טוב רבקה!
ציפור מזוהה אצלי בעיקר עם כנפים, כדימוי של חופש, תנועה, התעלות, מרחב וכוח לגבור על מעצורים ומגבלות.
הדימוי של הציפור בשיר שלך כמוטלת – "מַטָּה/ מַטָּה// מַטָּה", מוזר ועצוב בעיניי.
יתכן שהבעייה שלי היא גם עם הקצב המפוזר והרעיונות הלא מתפתחים, כמעט חסרי כנפיים.
כאמור השיר לא ממריא.
נדמה לי שיש לנקד "מְקוֹרָהּ" (המקור שלה)כך, בשוא במ'.
בברכה ~ רוחה
צהריים טובים, רוחה.
תודה על הקריאה ועל התגובה המפורטת. אני מבינה אֶת ההרגשה שלך, נדמה לי.
בנוגע לניקוד ולהצעתך:
מַקּוֹר: "פֶּה" של ציפור – של עופות למיניהם.
לכן, מַקּוֹרָהּ.
(מָקוֹר: מוצא, המקום הראשוני (וכד'); אדם, ארגון (וכד'); הטופס המקורי (וכד'); ויש עוד כמה דנוטציות.)
תודה רבה שוב, רוחה יקרה.
המשך יום נעים.
אופס, טעיתי!
אכן צדקת בעניין הַ"מַקּוֹר" (מַקּוֹרָה) וגם בעניין הַ"מָקוֹר" האחר. תודה ~ רוחה
לא נורא, רוחה. כולנו טועים מדי פעם.
:))
יום נעים.
תודה, רבקה.
תודה לך, אומי.
אִם הגעתי אלייך – למען הדיוק:
אִם הטקסט שלי הגיע אלייך, אני שמחה מאוד. מאוד.
:))
יום נעים.
ברשותכם, אני מעלה לכאן את תגובתה של נטע התמר, מאתר אחר, כי הקריאה שלה היא הקריאה שציפיתי לה. בזכותה התברר לי ש- שלא כתבתי "חידת חמיצר":
תחילת ציטוט>>>
"ציפור ופרח שני דברים שהם קסומים, הציפור כסמל לחופש, והפרח כסמל ליופי. אך אם נחבר את שניהם יחד, וציפור תצמיח עלי כותרת, הרי שכנפיה כבר לא יוכלו לשאת אותה. ואם פרח יצמיח כנפיים, הרי שהוא נותק ממקור המזון שלו, ואיך יחיה. כל אחד ותכונותיו, כדי שימומש הכי מלא שניתן.
ניזכרתי בפתגם הודי שחוק אבל מאוד יפה בעיניי. בתרגום נכון ל'עברית-עכשווית', הפתגם אומר:
'אִם יש לך דולר אחד, בחציוֹ תקנה לחםם כדי שתוכל לחיות, ובחציו השני תקנה
פרח, כדי שיהיה לך בשביל מה לחיות.'"
>>>סוף ציטוט.
ואני מוסיפה:
מה שהפתגם אומר, בנוסף למשמעותוֹ הידועה, הוא: "אל תקנה שני 'סמלים', עליך לשמור על הקיום הפיזי."
—
תודה לנטע התמר.
ותודה לכם.
רבקה
מה שהפתגם ההודי אומר, בנוסף למשמעותוֹ הרגילה, הוא:
"אַל תקנה *רק* דברי 'מזון' (דברים מטיריאליים), כי לא יהיה לך בשביל מה לחיות. ו\אבל: אל תקנה *רק* 'פרח'\'סמלים', כי לא תוכל להתקיים פיזית."
תודה שוב, ועמכם הסליחה.
אז מתברר שיש קלידים שלא עוברים.
תיקון לתגובה ה'מתקנת' הקודמת:
מה שהפתגם ההודי אומר, בנוסף למשמעותוֹ הרגילה, הוא:
"אַל תקנה *רק* דברי 'מזון' (דברים מטיריאליים), כי לא יהיה לך בשביל מה לחיות. ו/אבל: אל תקנה *רק* 'פרח'/'סמלים', כי לא תוכל להתקיים פיזית."
תודה שוב, ועמכם הסליחה.