פוסט פיפי

מזמן רציתי לעשות פוסט על פיפי אבל לא יצא לי כנראה מפאת התרבות השמרנית הדרום אפריקאית בה גדלתי. ניסיתי לומר לעצמי הרי ישראל היא חברה פתוחה ומשוחררת ופיפי הוא כמעט שיחת היום. אפילו שמעתי פעם שדרנית רדיו מדברת על זה. בכל מקרה, כשראיתי איך נהג אחד עוצר את המונית שלו מבלי אפילו לכבות את המנוע ולצדה עושה את צרכיו מבלי אפילו לנקוט בצעדים המינימאליים להסתיר את עצמו כבר לא יכולתי להתאפק. בשורת התחתון: גועל נפש. ואל תנסו לשכנע אותי שהכל שאלה של אנטומיה. אני אומרת לכם שגם אם יכלו לא היו הנשים, כולל נהגות המוניות שבינינו, עושות פיפי בכל צד ושד.

אגב, גם אין לי טענות נגד הבורא בעניין הזה – כל איבר והיתרונות והחסרונות שלו. האשמה לקיפוח האמיתי נמצאת לדעתי עם יצרני האסלה המודרנית, אשר גורמת לכך שרק הפיפי הנשי חייב להיות מלווה בצליל. הצליל האמור, אשר מהווה סיבה להתבייש בעיקר בקרב נערות מתבגרות, עשוי להפוך לעניין קריטי בקרב אמהות לילדים צעירים הנוטים להתעורר בקלות יתרה בלילה. במילים אחרות, הוא עלול לא אחת להביא את האם העייפה פנים אל פנים עם אחת הדילמות הקשות ביותר של ההורות הצעירה – השלפוחית או התינוק. הדילמה עשויה לפקוד גם אבות עליהם מוצאים תינוקות לנכון להירדם. למותר לציין, תמיד הפיפי מנצח.