בליל שישי, אחרי הסעודה והכל, ליוויתי אחד הילדים המנמנמים לחדר, שם חיוויתי כאב חד בכף רגלי. חשבתי שבטח דרכתי על זכוכית. קרוב. סיכה, והיא נכנסה עמוק ואפילו לא הצלחתי להוציא אותה. בשקט מוחלט שהעיד על עוצמת הרצון שלא להעיר את הישנים, ירדתי כמאה מדרגות – כך זה הרגיש, לפחות – עד שהגעתי לסלון, שם נרדם בעלי. הערתי אותו ולזכותו ייאמר שהוא התאושש מיד ובתנועה אחת מיומנת הוציא לי את התוקף. בניתוח שלאחר המעשה, סיפרתי לו שמשהו ברגע הזה הזכיר לי לידה. לא יודעת מה. אולי התחושה של חוסר אונים, אולי הכאב, אולי עצם היציאה של גוף זר מגופי. בכך נטמן אצלנו הרעיון לקורס הכנה ללידה מזורז מאד — עכשיו פתוח להזמנות, הסיכות עלנו!
דריכה על סיכה עד כדי החדרתה לכף הרגל, ירידה של כמאה מדרגות, המיילד/ת מחכה למטה, והופ!
:))
תודה, אומי. ושבוע טוב.