היום עברתי ליד מגרש ספורט וראיתי מורה עומד מול כיתת תלמידים, בוחר בשניים מהם, ומצווה עליהם לבחור לחילופין חברים מבין אלה שנשארו. מתודה ידועה לבניית שתי קבוצות. הראשון אכן בחר, ואז השני, ואז שוב הראשון, ואז השני שוב. בשלב זה כבר הלכתי. לא רציתי לראות יותר. פתאם שמתי לב כמה זוהי שיטת עבודה אכזרית.
אני זוכרת את זה כזוועה תמידית במשחק המחניים.
נכון, אבל אינך יודעת מיהם השניים, אולי הם דוקא אלה הנחשבים כחלשלושים?!אולי הם יבחרו את החבר הטוב שלהם למרות שהוא לא ממש שחקן מצטיין?! אולי.
איזו הבחנה גאונית! זאת אכן אכזריות.
יפיפיה. שזה אמיתי זה מרגש, נוגע בלב.
רק שימי לב חמקה לך האות ש" במשפט "ומצווה עליהם לחילופין חברים מבין אלה שנשארו." שווה תיקון.
תודה!