הבן הקטן מאד אוהב לסדר לנו את הבית. רק אנחנו נכנסים ומיד הוא מתחיל לרוקן את הארונות ושם את הכל שורות שורות על הספא, על שולחן האוכל, על כל כסא, פריט. הבן הקטן מאד אובה לסדר אותנו.

עוד לפני שהיה בן ארבע, ליווה אותי פעם הבן הקטן לבית הכנסת ובאמצע התפילה התלונן שהוא לא רואה את השם. חברה שלי שמעה אותו בחצי אוזן ומיד זזה הצדה כדי שיראה יותר טוב את החזן אבל זה לא עזר. הסברתי לה שלא את החזן הוא מחפש אלא את השם ושנינו חייכנו. הבן נעלב מעט והלך לדרכו בתוך האולם, הציץ ארוכות ...

אין כמו להתבונן בילדים משחקים כדי להבין את הוריהם. היום תוך כדי משחק עם אחיו הכריז הבן שבע בבהלה: "אוי, אני חושב שאיבדתי את כרטיס האשראי שלי!" באמת אוי.

בואו נודה בעובדות, על אף כל החסרונות, הטכנולוגיה מאד עוזרת לפעמים. בעבר, למשל, היה והייתי מתעצבנת אם הילדים היו מתעכבים במתקנים בחזרה מן הגן, יושבת שם בחיבוק ידיים ומתפתלת משעמום ומתחושת בזבוז הזמן. כיום אני פשוט שולפת את הפלא הקטן מן הכיס ומיד מתחילה להזיז ת'עצבא, בודקת אימיילים בפעם האלף באותו יום, קוראת סמסים ישנים, סתם גולשת ובואו נודה בעובדות, ...

לימים הבנתי מה זאת תעודה, אחרי שראיתי שהילדים שלי נוטים לסיים שנת לימודים בהצגת רשימת מספרים שכולם בסביבות הסביר חוץ מאחד או שניים. מזה למדתי כי ציון מספר יותר על המורה מאשר על התלמיד. אחר-כך היה תלמיד של אישי שקיבל ציונים על פנים אצל כולם חוץ ממנו. גם מזה הבנתי כי ציון מספר יותר על המורה מאשר על התלמיד, על ...

נמאס לי להרגיש כישלון רק בגלל שאני חייה בלי תקן באקדמיה ואני מלמדת שם בתור מורה מן החוץ בלבד. וכשאני מסבירה לאנשים שלא ניסיתי אפילו ופרשתי מהמרוץ מלכתחילה, הם נועצים בי מבטים שמבטאים שילוב של חוסר הבנה ורחמים ושמא חשד שזה לא שלא ניסת אלא שלא הצלחת. ובמידה מסוימת הם צודקים. פשוט עשיתי את החישובים כמה שנים לפני והגעתי למסקנה ...

לרגל שבועות חזר הבן מכיתה אלף עם מגילת רות מקוצר — שני דפים הנושאים משפטים מעטים ותמונות לצביעה ומקופלים כספר. ומה, בכיתוב מצומצם זה, הוחלט להבליט? שרות היתה צנועה. היא "לא דיברה עם הקוצרים" ו"לא התכופפה כמו כל הנשים" אלא "ליקטה בשקט ובצניעות" ועוד "התיישבה כדי ללקט בצניעות". אמור כבר עתה שהדגש על הצניעות הפריע לי. לא שברצוני לכפור בצניעותה ...

  עוד פגישת הורים עם אחד המורים של אחד הילדים ועוד פעם אותה הערה, "לילד שלך חוש צדק מפותח למדי." היית חושבת שזו מחמאה ולא. הנימה שבה נאמרים הדברים ביקרתית, רוצה לומר "לילד שלך חוש צדק מפותח מדי." המסר שמועבר הוא שעלינו למתן אותם איכשהו. איכשהו, אנו מסרבים לעשות כן, אבל עם לב כבד. בדרך הזאת אורבים בדידות וחריגות ותסכולים רבים ...

סוף סוף פסלתי את דרכי אל הדקה הדרושה על-מנת לאחל מזל טוב לחברה שאחרי לידה רביעית. "איך את מרגישה?" שאלתי והיא ענתה, "אני בסדר בסה"כ, מאד עייפה אבל גם נהנית מהרגע הזה, למרות כל הבלגן והטירוף." זהו, המקסימום שניתן לבקש. שיהיו רק שמחות.

  אני חייבת לומר, נורא כיף לי כשהילדים בבית. ותאמינו לי שזה לא שאני אמא כזאת פעילה ושאני עושה איתם כל מיני פרויקטים מגניבים וכו'. ממש לא. אני בכלל עובדת על פרינציפ אחר (כנראה, ירושה מאמי). הפרינציפ הוא שאני כאן אם וכאשר הם צריכים אותי. אני משתדלת, אם כן, להיות בבית כל עוד הם בבית, להיות כאן לשלוח אותם לביה"ס ...