כשהיינו קטנים היינו מחכים בכיליון עיניים לחג שמחת תורה, אז היו מחלקים שוקולדים (וגם דגלים) בבית הכנסת. אולם, למעט האירוע השנתי הזה, כמעט ואינני זוכרת מהומה גדולה סביב הנושא של מתן ממתקים לילדים. בטח להורים בני הדור של הורי לא היו אותם סיבוכים והסתבכויות שמכניסים בנו כל יום שני וחמישי סביב הנושא של האכלת ילדים. בכלל, נראה לי ...

  כאשר מונים את העונות בישראל צריכים להזכיר גם את עונת החתונות. ואולי זה רק הגיל שלי, או של אחיותיי.  מה שכן, בן אחות שני שלי התחתן אמש, ברוך השם, כשבועיים לאחר בן אחות אחרת, וכולנו שמחים מהשמחות. אך אני חייבת להודות, אתמול, תוך כדי, הרגשתי מדי פעם כי להתחתן זה בעצם אירוע מאד פרטי ואינטימי ותהיתי מדוע אנו נוהגים ...

בפוסט הקודם דיברתי בין השאר על המניעים הפחות מטהורים אשר עלולים לעמוד מאחורי הרפואה המודרנית, כגון, הון גדול. הפוסט הנוכחי הוא מעיין "זאת ועוד" לפוסט קודם זה, עם כי הוא בא ממקום אחר לגמרי, בפרט, ממאמר מצוין שהופיע במדור הבריאות של עיתון הארץ היום (19 באוגוסט 2007). (הייתי מביאה כאן את הלינק, אלא שאינני מוצאת את זה במהדורת האינטרנט, וזה ...

לפחות אם את בת ארבע, ואבא מחלק סוכריות ג"לי, ונותן לך שתי כתומות ולאחותך הגדולה שתי ירקות, ואת רצית אחת-ירוק-אחת-כתום, והיא לא מוכנה להחליף, והינה כבר בלעה את שתיהן.   אאאיך היא בכתה, הילדה הזאת, ילילילילות של בכי מתמשכות. כמעט כמו שהיא בכתה אתמול כשרצתה לצאת עם אבא ולא להישאר עם אמא, או ההפך, אני כבר לא זוכרת. כבר התחלתי ...

פעם בנסיעת אוטובוס ירושלמי טיפוסי, ראיתי נוסע אחד מוציא כתב-עת TIME ומתחיל לדפדף בו בנחישות. "אתה יודע איזה חלק אני הכי אוהב בעיתון הזה?" הוא אמר לחברו, "המתים."   אמנם, מאז ומתמיד התעשרו העיתונים בחו"ל ממותם של כל מי ומי, ולפני זמן מה הצטרף גם "הארץ" אליהם. זאת אומרת, מדי פעם מופיעים בחלק האחורי של חלק ב" תמונת פספורט בצירוף ...

    נס. הילדים הגדולים ישנים אצל הדודה והדוד הצדיקים.  אנחנו, איש ואישה ותינוק, רגל פה רגל שם, התכרבלנו מול הטלוויזיה לראות את לולה הקדושה. כבר כמה חדשים היא נשארה שם לבד על המדף. עונש. על כך שפיתתה אותי לרכוש אותה רק בגלל תנאי מבצע טובים. סוף סוף גם לה מגיע לילה משלה.  לילה טוב אבל עצוב. דומה להפליא לסרט ...