במסגרת חיפושיי אחר הוריי ז"ל, פניתי לאחת האדריכלים הידועים בעולם, דניס סקוט בראון, דרום אפריקאית במקור. לאור מעמדה המורם, היססתי והתעכבתי עד שאזרתי אומץ ושיגרתי מייל לעבר משרדה — האם במקרה זכור לה משהו וכו'. כעבור יומיים קיבלתי תשובה קצרה פרי עטה, זאת אומרת, מן הכתובת האישית שלה, המכילה כמה שורות – כן אני זוכרת אלא שאני מוצפת בדד-ליינים ...

      היום שודרה תכנית הרדיו בה אני מתראיינת לגבי "המסע" שלי לישראל. הראיון הוקלט לפני כשבועיים אך ציפיתי בחרדה לשידור כי לא הצלחתי לזכור מה אמרתי שם בכלל. הנה, אם כן, התגובה הראשונית שלי לאחר ההקשבה. ראשית, הקול שלי נורא מוזר ובעיקר זר אבל איכשהו התרגלתי. שנית, למרות שהיו לא מעט צחוקים לאורך השעה (וגם מוסיקה יפה, אגב), ...

    כשנה אחרי החתונה, נסענו לניו יורק לשנה. אני עשיתי תואר שני באוניברסיטת קולומביה ובן זוגי לימד, הדריך ועוד כמה. היינו בדירה השכורה שלנו בשכונת ריברדייל כשהגיע הטלפון על הרצח דווקא מאחד החניכים שלו. אני חושבת שהצעיר התקשר כדי לנחם אותנו אבל יצא לו להעביר את בשורה. טוב שלא שמענו בחדשות או משהו כזה, גם ככה התקשינו להאמין. למחרת ...

הדבר הכי מעצבן בקשר לכל אותם מכשירים שאנשים דוחפים להם אצבעות ללא הרף הוא האוזניות. אם, למשל, רצית לומר משהו למאוזן כזה ויצא לך שלא להיות בדיוק אבל בדיוק מולו אז הלך עלייך. את יכולה לומר היי, הי, שלום, סליחה, אפשר לעבור בבקשה, התוכל לעזור לי שנייה, לא משנה. נראה שאת יכולה גם לומר הצילו, הצילו, גנבים, אש, אונס וזה ...

        בכל פעם שאני לוקחת אוטובוס, בד"כ בין-עירוני, אני נדהמת ממידת השקרים שאנשים מספרים. הנה הנוסעת על-ידי מספרת שאנו תקועים בפקק עקב חפץ חשוד – אני מודה, לרגע הסתכלתי מסביבי עד שהבנתי שמדובר בתכסיס. זה שמאחורי מטיל את האשמה ברב עובדיה זצ"ל. וכול השקרים מובילים לאותו מקום – אני באיחור ולא ולא בגללי אז אנא תתחשבו/תעזרו/תעשו/וכו'. אחר-כך כבר ...

"What is life? It is the flash of a firefly in the night. It is the breath of a buffalo in the wintertime. It is the little shadow which runs across the grass and loses itself in the sunset." Crowfoot, Native American warrior and orator (1821-1890)

      ובלילה, מרוב התרגשות מזה שהצום נגמר, ולמרות שהייתי מאד עייפה, פשוט לא הצלחתי לישון. אין צדק בעולם הזה.      

  מדי פעם כאשר אני מתהלכת ברחוב, אתם עוצרים בקרבתי ומורידים את החלון וצועקים לכיווני, "תגידי, איך מגיעים לשם ולשם?" ואני, בגלל שאני נחמדה ולמרות שאני ממהרת וגם מעוצבנת כי לא אמרתם סליחה, אני נעמדת ועונה לכם, "נדמה לי שנוסעים לכאן ולכאן…" ואני מראה לכם את הדרך בידיים – כי תמיד קשה לי עם ימין ועם שמאל – עד שתגיעו. ...

  לאחרונה קראתי כי השמירה על קשר עם בני אדם ובכלל זה מעשי התנדבות מסייעים לשמור על הקשרים שבין תאי המוח ובכך להגן עליו מפני דמנציה ומחלת אלצהיימר בפרט.* הנה קצת השראה: http://www.youtube.com/watch?v=xwndLOKQTDs גמר חתימה טובה * http://www.nia.nih.gov/alzheimers/publication/preventing-alzheimers-disease/search-alzheimers-prevention-strategies

  אלה הסימנים שהובאו לסעודת החג שלנו על-יד בני הבית: קולה — שתהיה שנה קלה מים – שנזרום תפוח אדמה – שייבלעו אויבנו באדמה מלפפון — — that I won't spend "my life on [the] phone" Breezer – that school should be a breeze אפרסק וקטניות – שייפסק כל קטנוניות צ'ריוס – שנגיד cheerio לכל הדברים הרעים שקרו השנה