שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים

בַּלַּיְלָה הַזֶה חָדַלְתִּי לִהְיוֹת בֻּבָּה. נִמְלֵאתִי רוּחַ בְּרַגְלַי וּבְיָדַי לְלֹא צוֹרֶךְ בְּבָּטֶרִיַּת אֱנוֹשׁ מִתְכַּלָּה. וְחָשַׁבְתִּי, לָמָּה דַּוְקָא הַלַּיְלָה הַזֶה מִכָּל הַלֵּילוֹת. וּמִשֶּׁלֹּא נִמְצְאָה תְּשׁוּבָה בַּסֵּדֶר הָרָאוּי לְמוֹחִי הֶחָדָשׁ, חָדַלְתִּי לַחְשׁוֹב שָׁוְא כְּבֻּבָּה חֲלוּלָה מִבֶּטֶן וּמְאַנְפֶּפֶת וּמְעַפְעֶפֶת לַשָּׁוְא כִּמְכוֹנָה מְרֻמָּה בְּחַיִּים לֹא לָהּ.  

אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעֲרָה, אַבָּא, כִּי כְּבָר אֵינְךָ אַבָּא, כִּי הִיא כְּבָר קְרֵבָה וְהוֹלֶכֶת אֶל גִּילְךָ הַסּוֹפָנִי. הַרְפֵּה, רְפֵה בָּהּ, הַנָּח לָהּ לְהִוָּלֵד יְתוֹמָה.  

        בדרך כלל אינני מסוגלת לקרוא דברים שאני כותבת לאחר סיומם. אולי זה התנאי להמשך יצירה – להינתק מכל מה שקדם לה.  ביומיים האחרונים מצאתי את עצמי, מסיבות אישיות, קוראת שוב את "יומנה של אישה מודרנית" לאחר שלא קראתי אותו מאז ההגהה האחרונה שלפני הופעת הספר. כדי לשתף בשמחתי הכנה על שנמצא בי הכוח הנסי ליצור אותו ...

         מָה עוֹד אֲבַקֵּשׁ מִלְּבַד הֱיוֹת עָלֶה חָדָשׁ לְפֶרַח שֶׁכָּמַשׁ בְּאֵין לוֹ מַיִם דַּי כְּאוֹר, נֶאֱבַק לִשְׁמוֹר עַזּוּת צִבְעֵי כּוֹתֶרֶת עַל גִּבְעוֹל גַּבְנוּן וּמָט לִנְפּוֹל. מָה עוֹד אֲבַקֵּשׁ מִלְּבַד הֱיוֹת מוּגֶנֶת מִמִּדְרַךְ כַּף רֶגֶל אֲשֶׁר מִבְּלִי מֵשִׂים תַּחְרוֹץ גּוֹרַל עִוֵּר לִהְיוֹתִי עָלֶה יָרוֹק מִבֶּעָבָר אֲשֶׁר צִמֵּחַ כְּנֵס וּבְלִי לְהִסְתַּמֵּךְ עַל כּוֹח טֶבַע שֶׁנֶּחְסַך לְהַכְחִיד יָפְיִי לִפְנֵי זְמַנִּי לָמוּת כְּפֶרַח ...

        מִתַּחַת לַשַּׁחַת לֹא תִּמְצְאוּ מַחַט עִם קוֹף לְהַשְׁחִיל בּוֹ אֶת חוּט סִפּוּרִי, כִּי הָיִיתִי נִגְזֶרֶת שֶׁל אֲחֵרִים, גְּזוּרָה רוֹב יָמַי עַל פִּי מִדּוֹתֵיהֶם, עוֹטֶפֶת וּבָהּ בָּעֵת שְׁקוּפָה רוֹב עוֹנוֹת שְׁנוֹתֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר חָתַכְתִּי אֶת עַצְמִי מֵעֲלֵיהֶם לְמַעַן הסִפּוּר הַיְּחִידִי שֶׁאוֹתוֹ לֹא יֵדַע  לְסַפֵּר עוֹד אִישׁ מִלְּבַדִּי.    

לפני ימים ספורים החלטתי שעל אף שמעולם לא צמתי, וכנראה גם לעולם לא אצום, אנצל את יום הכיפורים לעשיית חשבון נפש. לקחתי פיסת נייר דמיונית (כמו זו שמעולם כמעט לא השתמשתי בה לצורכי קניות במכולת) ורשמתי בעט דמיוני ארבעה סעיפים, שכולם קשורים ביחסי עם זולתי. את חשבוני עם בורא עולם נדמה לי שקל לי יותר לעשות מכל מיני בחינות כשרות. ...

    אַתָּה הַיְּחִידִי שֶׁאֲנִי מְפַלֶּלֶת אֵלָיו, שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת שְׁמִי לֹא לַשָּׁוְא, שֶׁאוֹהֵב גַּם בְּעֵת יִסּוּרַי מִמְּךָ בְּשׁוֹטֵי וּבְעַקְרַבֵּי מַעֲשִׂים וּמִלִּים, שֶׁאֵין לִי בִּלְתּוֹ גַּם כְּשֶׁאֲנִי נֶעֱדֶרֶת מִבֵּיתִי. אַתָּה הַיְּחִידִי שֶׁמְּמַלֵּא אֶת מְלוֹא חַדְרֵי לִבִּי קְלוּפֵי הַצֶּבַע, עֲמוּסֵי הַנְּקָבִים וְהַחֲלָלִים שֶׁבַּעֲדָם שָׁוָה תְּפִלָּתִי הַשָּׁבָה אֵלַי כְּהֵד עַל שֶׁאֵין לְךָ בִּלְתִּי וּמִלְּבַדִּי עֵדוּת לִפְעָמַי שֶׁבִּפְעָמֶיךָ, כִּפְרוּדִים בְּאַהֲבָתָם וַעֲדָיִים לָעַד.

    אָבִי, אָבִי, רִכְבְּךָ פָּרַשׁ זֶה מִכְּבָר מֵהַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי אֶל נָתִיב שׁוּלִי, שָׁם אַתָּה דּוֹהֵר כְּהֶרְגֵּלְךָ וּמְסַכֵּן אוֹתִי וְאֶת זִכְרְךָ כְּשֶׁאֲנִי מְסִיטָה מַבָּט שֶׁלֹּא אֶרְאֶה אוֹתְךָ בּוֹעֵר בְּרִכְבִּי, מִתְנַגֵּשׁ שׁוּב וְשׁוּב בָּעַמּוּד עִצְרִי מְיוּתָּם, מְיֻתָּר.      

מוּסִיקַת הַשָּׁמַיִם בְּיַד אָדָם. מוּסִיקַת הָאָדָם בִּידֵי שָׁמַיִם. וְהָיוּ לְאֶחָד. מְטַפְּסִים וְיוֹרְדִים וּמְטַפְּסִים. מַלְאָכִים בְּנֵי תְּמוּתָה, לְהַעֲבִירֵנִי, הַקְּטַנָּה בַּנָּשִׁים, הַחֲרֵבָה, בְּחָרָבָה אֶל שְׁמֵי רַבָּא.  

כְּשֶׁאֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַבָּשָׂר אַל תּאמְרוּ – חֲבָל. אִמְרוּ –  מַר הָיָה, לֹא אֲנִין דַּיּוֹ, מוּעָד לִפְגָם, מוֹעֵד עַל לָשׁוֹן יָפָה לְתָאֲרוֹ כִּכְלִי תְּשׁוּקָה. אִמְרוּ – מַזָּל שֶׁכָּל עוֹד רוּחַ בּוֹ לֹא הָיָה טוֹב מִמֶּנּוּ לְמַאֲכַל הַדִּמְיוֹן, לְעִכּוּל מַה שֶּׁלֹּא אֶהְיֶה עוֹד, שֶׁהָיִיתִי עוֹד וְעוֹד וְעוֹד אֶחְזוֹר לֶאֱסוֹף בְּשַׂרְכֶם הַמְּיֻתָּר לְעִנּוּג זִוּוּגֵנוּ הַמֻּשְׁלָם.