בננות - בלוגים / / חשבון נפש אישי/כללי + המלצות/ייעוץ חינם
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

חשבון נפש אישי/כללי + המלצות/ייעוץ חינם

לפני ימים ספורים החלטתי שעל אף שמעולם לא צמתי, וכנראה גם לעולם לא אצום, אנצל את יום הכיפורים לעשיית חשבון נפש. לקחתי פיסת נייר דמיונית (כמו זו שמעולם כמעט לא השתמשתי בה לצורכי קניות במכולת) ורשמתי בעט דמיוני ארבעה סעיפים, שכולם קשורים ביחסי עם זולתי. את חשבוני עם בורא עולם נדמה לי שקל לי יותר לעשות מכל מיני בחינות כשרות. בכלל, איתו הכי קל לי.

אז ככה, מבלי לפרט את התוכן שבו מילאתי את ארבעת הסעיפים (כי זה עניין אישי מדי), הגעתי לשורת הסיכום שהיא בעצם מסקנתי ליום הכיפורים ולכל שאר הימים.

מבין ארבעת הסעיפים – יחסי עם הורי (אבי אי שם למעלה ואמי שתיבדל לחיים ארוכים), חברים ("אמיתיים" ווירטואליים שזה בנפשי היינו הך), ומאהבים/אהובים לדורותיהם (אצלי הרגש לא פג תוקפו על כל המשתמע מכך – כלומר, כעסים, געגועים וכו') – הסעיף הרביעי נקבע, ולו בעיני, כחשוב מכול: יחסי עם בנותי!

 הורים מביאים ילדים לעולם, וזוהי בעיני יצירתם הגדולה והחשובה ביותר. חיי עם בנותי השתיים לימדו אותי שהיצירה הזאת לעולם אינה נגמרת! כיוצרת אני משפיעה על חייהן גם כשאני משחררת…

על ההשפעה הכה גדולה הזאת של הורים על ילדיהם למדתי על בשר נפשי כל חיי קודם כול מהכיוון ההפוך – כבת לאמא ולאבא שגם במותו ממשיך לעצב ולהשפיע…

 ועכשיו לעיקר, שלשמו נזדמנתי לעיניכם ערב יום הכיפורים – שורות הסיכום שרשמתי לי על הדף הדמיוני של חשבון נפשי:

טבעי ורצוי שהורים יאהבו את ילדיהם יותר משילדיהם יאהבו אותם!

טבעי ורצוי שהורים יכילו את ילדיהם יותר משילדיהם יכילו אותם!

טבעי ורצוי שהורים ידאגו לילדיהם יותר משילדיהם ידאגו להם!

טבעי ורצוי שהורים יסלחו לילדיהם יותר משילדיהם יסלחו להם!

… טבעי ורצוי שכל אחד ישלים בעוד ועוד טבעי ורצוי בעיניו כהורה לילדיו!

ומי שמצפה מילדיו להחזר שווה בשווה או לפחות קרוב לזה – אכזבתו בראשו ובלבו המטעה!

גמר חתימה טובה לכולם, ובקשה מיוחדת מבנותי: סלחו לי על כל משגי, טעויותי, מעידותי, קלקלותי. מבטיחה תמיד תמיד להשתפר למענכן – כשהפרס הכי הכי בעבור זאת הוא שדרוגִי הפנימי! תודה לכן ומלוא אהבתי לכן על שאתן כפי שהנכן.

 

 

10 תגובות

  1. גמר חתץמה טובה לך ענת יקרה מסכימה עם כל תובנותיך לגבי יחסי הורים ילדים צודקת

  2. היי ענת, מסכימה שצריך לתת בלי לצפות. לילדים – ובכלל…
    גמר חתימה טובה

  3. את כל מה שאמרת אני חשה על בשרי. זו האמת לאמיתה ענתי יקרה.

    גמר חתימה טובה לך

    עפרה

  4. נכון לגמרי, רק אי אפשר לשכוח את המיני פנטזיות שאנו מפתחים כלפי אהבתם ואהבתנו והדדיות הקסומה כשהם כה זערורים , שהיא בעצם תלות וההתפקחות מכל זה.
    ואולי בלי דמיון לא היינו צולחים את כל משא גידולם, ובלי ההבנה הבוגרת שאנו לומדים לפתח לא היינו מסוגלים לשאת את הניתוק, שהוא די קשה, מעידה אם שביתה נישאה, זה עולם אחר.

    • קוראים לזה לשחרר… ולהשתחרר. בתי הבכורה אמרה לי לפני זמן מה: אמא, בזכותי תלמדי ששחרור אינו ניתוק. צדקה!

      • חוץ מזה קלטתי שזה המבחן הכי גדול שלי – הכלה עד הסוף. אם זה לא היה מבחן ואתגר זה היה קלי קלות… והאמת כפי שכתבתי עם כל פסיעת שחרור אני עצמי זוכה מן ההפקר ובעיקר – השתחררות וחזרה לעצמי כפי שלא הייתי לפני תחילת הטיפוס על הר ההורות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט