שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

בובה

בַּלַּיְלָה הַזֶה חָדַלְתִּי לִהְיוֹת

בֻּבָּה. נִמְלֵאתִי רוּחַ

בְּרַגְלַי וּבְיָדַי לְלֹא צוֹרֶךְ

בְּבָּטֶרִיַּת אֱנוֹשׁ

מִתְכַּלָּה.

וְחָשַׁבְתִּי, לָמָּה דַּוְקָא הַלַּיְלָה

הַזֶה מִכָּל הַלֵּילוֹת.

וּמִשֶּׁלֹּא נִמְצְאָה תְּשׁוּבָה

בַּסֵּדֶר הָרָאוּי לְמוֹחִי

הֶחָדָשׁ, חָדַלְתִּי לַחְשׁוֹב

שָׁוְא כְּבֻּבָּה חֲלוּלָה

מִבֶּטֶן וּמְאַנְפֶּפֶת

וּמְעַפְעֶפֶת לַשָּׁוְא

כִּמְכוֹנָה מְרֻמָּה

בְּחַיִּים לֹא לָהּ.

 

9 תגובות

  1. יפה, ענת. משום מה נראה לי שכמו אצל דליה רביקוביץ, גם אצלך זה תיקון, אבל בניגוד אליה – פה זה תיקון עצמי ולא כזה שנעשה בידי אחרים…

    • באינטרפרטציה שלי בשיר של רביקוביץ אין שום תיקון:) הכול מקולקל ללא תקנה – ואם יש כזו אז זה רק בכאילו. והנה לכבודך אביא את מקור ההשראה/ההתכתבות הנועזת שלי עם האורים והתומים הלא כל כך תמימים…
      בַּלַּיְלָה הַזֶּה הָיִיתִי בֻּבָּה מְמֻכֶּנֶת
      וּפָנִיתִי יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, לְכָל הָעֲבָרִים,
      וְנָפַלְתִּי אַפַּיִם אַרְצָה וְנִשְׁבַּרְתִּי לִשְׁבָרִים
      וְנִסּוּ לְאַחוֹת אֶת שְׁבָרַי בְּיָד מְאֻמֶּנֶת.

      וְאַחַר כָּךְ שַׁבְתִּי לִהְיוֹת בֻּבָּה מְמֻכֶּנֶת
      וְכָל מִנְהָגִי הָיָה שָׁקוּל וְצַיְתָנִי,
      אוּלָם אָז כְּבָר הָיִיתִי בֻּבָּה מִסּוּג שֵׁנִי
      כְּמוֹ זְמוֹרָה חֲבוּלָה שֶׁהִיא עוֹד אֲחוּזָה בִּקְנוֹקֶנֶת.

      וְאַחַר כָּךְ הָלַכְתִּי לִרְקֹד בְּנֶשֶׁף הַמְּחוֹלוֹת
      אַךְ הֵנִיחוּ אוֹתִי בְּחֶבְרַת חֲתוּלִים וּכְלָבִים
      וְאִלּוּ כָּל צַעֲדִי הָיוּ מְדוּדִים וּקְצוּבִים.

      וְהָיָה לִי שֵׂעָר שֶׁל זָהָב וְעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת
      וְהָיְתָה לִי שִׂמְלָה מִצֶּבַע פְּרָחִים שֶׁבַּגַּן
      וְהָיָה לִי כּוֹבַע שֶׁל קַשׁ עִם קִשּׁוּט דֻּבְדְּבָן.

  2. אהבתי מאד את הרעיון להתמלא רוח ללא צורך בבטריית אנוש מתכלה.

    עפרה

    • אשר לבטרייה יש לה שתי פנים – גברים ונשים שנחתכו בעריכה כבחיי הדוברת מלאת החיים החדשים והאוטונומיים. קפצתי מסוכות לפסח

  3. התכתבות מרעננת ואמיצה עם "בבה ממוכנת" כי את מנסה להיות לה מעין המשך ולהחיות את הבבה האוטומטית ההיא.

    • בדיוק. האמת, השיר הזה נחקק אצל כולנו כנכס צאן ברזל של השירה העברית. מזל שלו:) אבל בקריאה רעננה ו"קרה" יש מיני עניינים אצלי הקשורים לפואטיקה של השיר וביניהם שאכן משהו בו … לא מסתיים. אז המשכתי את דרכי בדרכי. תודה נעמה… אגב, נחכה לחנוכה? או שנעשה קודש ביום חול? הכוונה לפגישה של שתי הבובות החיות – את ואני.

  4. לשת מהרביקוביץ שיר מקורי משלך

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט