התבגרות

חֶרֶף בֶּטֶן צְפוּדָה לֹא אַחַת

וּבְקוֹשִׁי רַב, יֵשׁ לוֹמַר, לָמַדְתִּי

לֶאֱכוֹל כָּרָאוּי בְּמִסְעֶדֶת הַיְּקוּם.

בְּלִי רְעַבְתָּנוּת וּלְלֹא תַּאַוְתָנוּת

כִּי אִם בְּאִטִּיּוּת וּבְהִשְׁתַּהוּת

בְּכָל וּמִכָּל מָנָה, חַמָּה אוֹ קָרָה,

ללֹא תְּלוּנָה עַל מֶלְצַר שֶׁהִתְמַהְמֵהַּ,

אוֹ עַל חֶשְׁבּוֹן יָקָר לְכִיס נֶפֶשׁ דַּלָּה

בַּעֲבוּר סְעוּדַת מָנָה שֶׁאֵינָהּ מַשְׂבִּיעָה.

לָמַדְתִּי לְהוֹדוֹת עַל הַמֻּגָּשׁ מִבְּלִי לְקַוּוֹת

לְעוֹד, וּלְהִתְעוֹדֵד מֵעֶצֶם הַיְּכוֹלֶת

לִפְתּוֹחַ אֶת דֶּלֶת הַמִּסְעָדָה וְלָשֶׁבֶת

אֶל שֻׁלְחָן, עִם אוֹ בְּלִי מַפָּה,

וְלִסְעוֹד אֶת עַצְמִי בְּפֶה  נִפְעַר

וְנִסְגַּר כְּנֶס יָחִיד, יָקָר וְזוֹל מִכּוֹל.