מָה עוֹד אֲבַקֵּשׁ מִלְּבַד הֱיוֹת עָלֶה
חָדָשׁ לְפֶרַח שֶׁכָּמַשׁ בְּאֵין לוֹ מַיִם
דַּי כְּאוֹר, נֶאֱבַק לִשְׁמוֹר עַזּוּת
צִבְעֵי כּוֹתֶרֶת עַל גִּבְעוֹל גַּבְנוּן
וּמָט לִנְפּוֹל.
מָה עוֹד אֲבַקֵּשׁ מִלְּבַד הֱיוֹת
מוּגֶנֶת מִמִּדְרַךְ כַּף רֶגֶל
אֲשֶׁר מִבְּלִי מֵשִׂים תַּחְרוֹץ
גּוֹרַל עִוֵּר לִהְיוֹתִי עָלֶה
יָרוֹק מִבֶּעָבָר אֲשֶׁר צִמֵּחַ
כְּנֵס וּבְלִי לְהִסְתַּמֵּךְ עַל כּוֹח
טֶבַע שֶׁנֶּחְסַך לְהַכְחִיד
יָפְיִי לִפְנֵי זְמַנִּי
לָמוּת כְּפֶרַח בְּגַנִּי.
די די דיינו
http://www.youtube.com/watch?v=Pq60pbJOMxU&list=PLIfFaD3w_Nk1c0_6JsRu7HsSFFigZc1mL&index=1
עוד שיר אחד על פרח גורל לאום – אני עושה חראקירי
ענת, אהבתי את השיר. רק לא ברור לי מדוע עיוור? גורל הוא גורל… אולי אנחנו העוורים?
אולי גם וגם ומסיבות שונות. ברוך שובך, נורית. הגורל עיוור לא אחת לראות כי אנו ראויים לקצת יותר, ואנחנו עיוורים מכדי לראות שלא הכול בידי הגורל (בין אם עיוור ובין אם לאו)
תודה ענת. בהשוואה למיתולוגיה שבה העוור היה תמיד זה שידע, הרי שאנחנו לא רק עוורים אלא גם טפשים… 🙂
נכון, לעיוור ולשוטה ניתנה הנבואה ובלבד שהיטיבו להיות/לראות בעיני הנשמה:) וזו לפעמים מתקיימת בעיקר בכאילו במיוחד אצל בעלי עיני הבשר הרואים שולל.