בננות - בלוגים / / גורל עיוור
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

גורל עיוור

 

 

 

  

מָה עוֹד אֲבַקֵּשׁ מִלְּבַד הֱיוֹת עָלֶה

חָדָשׁ לְפֶרַח שֶׁכָּמַשׁ בְּאֵין לוֹ מַיִם

דַּי כְּאוֹר, נֶאֱבַק לִשְׁמוֹר עַזּוּת

צִבְעֵי כּוֹתֶרֶת עַל גִּבְעוֹל גַּבְנוּן

וּמָט לִנְפּוֹל.

מָה עוֹד אֲבַקֵּשׁ מִלְּבַד הֱיוֹת

מוּגֶנֶת מִמִּדְרַךְ כַּף רֶגֶל

אֲשֶׁר מִבְּלִי מֵשִׂים תַּחְרוֹץ

גּוֹרַל עִוֵּר לִהְיוֹתִי עָלֶה

יָרוֹק מִבֶּעָבָר אֲשֶׁר צִמֵּחַ

כְּנֵס וּבְלִי לְהִסְתַּמֵּךְ עַל כּוֹח

טֶבַע שֶׁנֶּחְסַך לְהַכְחִיד

יָפְיִי לִפְנֵי זְמַנִּי

לָמוּת כְּפֶרַח בְּגַנִּי.

 

 

 

 

 

 

 

7 תגובות

  1. אומי לייסנר

    די די דיינו

  2. ענת, אהבתי את השיר. רק לא ברור לי מדוע עיוור? גורל הוא גורל… אולי אנחנו העוורים?

    • אולי גם וגם ומסיבות שונות. ברוך שובך, נורית. הגורל עיוור לא אחת לראות כי אנו ראויים לקצת יותר, ואנחנו עיוורים מכדי לראות שלא הכול בידי הגורל (בין אם עיוור ובין אם לאו)

      • תודה ענת. בהשוואה למיתולוגיה שבה העוור היה תמיד זה שידע, הרי שאנחנו לא רק עוורים אלא גם טפשים… 🙂

        • נכון, לעיוור ולשוטה ניתנה הנבואה ובלבד שהיטיבו להיות/לראות בעיני הנשמה:) וזו לפעמים מתקיימת בעיקר בכאילו במיוחד אצל בעלי עיני הבשר הרואים שולל.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט