שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

המוות מת

הַמָּוֶת לְעוֹלָם אֵינוֹ מִתְעַכֵּל בְּנָקֵל. לְאַט לְאַט נָע נָא, לֹא נִבְלַע, מִתְלַעֲלֵעַ בַּזִּכָּרוֹן הַחַי, הַמְּסָרֵב לִבְלוֹעַ, לְשַׁלֵּם בַּעֲבוּר מַה שֶּׁמֻּחְבָּא בְּתַפְרִיט הַחַיִּים, לְלֹא מְחִיר נָקוּב, נוֹקֵב בַּטַּעַם הַטּוֹב שֶׁהָיָה לְכָל בָּשָׂר אָהוּב, עַד שֶׁאֵינוֹ קַיָּם. הַמָּוֶת מֵת בְּמִי שֶׁנּוֹתָר לְמִי שֶׁהָיָה אֵי פַּעַם אָדָם.  

קרא עוד »

שבועת העורך

  א.  כשם שמספר כותבי הספרים הכפיל ושילש את עצמו בשני העשורים האחרונים (מאז המצאת המקלדת-לכל-אדם), כך גם מספר עורכי הספרים. ב.   תנו כתב יד לעשרה עורכים, וכל אחד יערוך אותו אחרת החל מהמילה הראשונה ועד לאחרונה. ג.    בגלל הקושי להתפרנס ממלאכת הקודש הכה קשה הקרויה עריכת ספרים, יש כיום מעט עורכים המוצאים את פרנסתם, כמוני,  אך ורק בזה. ד.   ...

קרא עוד »

גלגולו של שיר עד ל"גמר הגדול" – ותודות למטע הבננות

לפני שלוש שנים, עם צאתו לאור של "עירומה על גב סוס במונגוליה", פנתה אלי שירלי הנפלאה והציעה שאצטרף למטע. היססתי קמעה, כי עד לפנייתה דימיתי את "עולם הבלוגים" למין עולם תת-קרקעי המתקיים במחשכי היקום. כאשר נעניתי, לא שיערתי את גודל התמורה שעומד עולמי היצירתי לעבור – יותר מדויק, עולמי הרגשי. יש בפירוש ענת המשוררת שלפני העולם הווירטואלי וענת שלאחר כניסתי ...

קרא עוד »

מה לי ולוויפסנה…

        לפני כחודשיים התקיימה פגישת בוגרי המחזור שלי בתיכון חדש בתל אביב. כבר אז שיתפתי בתחושות המאוד מורכבות שתוקפות אותי בכל פעם שאני מוזמנת לחזור אחורנית על ציר הזמן ולפגוש אנשים שהיו גיבורי פרקי עבר בחיי.  יחד עם זאת השבוע ניצחה הסקרנות! וכן, גם התשוקה האנושית לסגור מעגל חיים – ואולי לסגור ולפתוח מחדש ואחרת – ימים ...

קרא עוד »

החיים והמוות ביד הלשון

כל מה שניסחתי בשורות הבאות בא לי מחלבי ומדמי ואינו נגזרת ישירה של שום אסכולה מוסדרת. הלשון הייתה בעיני ובחיי מאז ומתמיד יסוד מוסד, כנאמר "החיים והמוות ביד הלשון" ובמלוא מובני הפסוק הזה. הדברים נוסחו בתמצית הודות לפנייתה הנדיבה של הסופרת עינת יקיר אלי. הם פורסמו השבוע באתר שלה. אומרים, אין חכמ/ה כבעל/ת ניסיון. ככלות פרסום תשעה ספרי פרוזה ושירה ...

קרא עוד »

כל הכבוד והיקר לזיקית

    סיימתי זה עתה לקרוא את אחד הספרים היפים ביותר שקראתי אי פעם. כן, עד כדי כך. שמו "פרנסוס על גלגלים". שם הסופר: כריסטופר מורלי. הוצאת זיקית.   ספרות יפהפייה על אהבת ספרות. ויש גם רומנטיקה נפלאה ותיאורי טבע קסומים. והומור!  מן הראוי לציין לשבח את המתרגם יהונתן דיין, שהפליא להעביר את סוד קסמה של השפה העברית עם ניחוח ...

קרא עוד »

האומנם ברזל הוא רק ברזל?! פוסט מורטם למכונית

    ברטרנד ראסל, אחד הפילוסופים האהובים עלי והנגישים למנת המשכל שלי, תהה שמא הכיסא שלנו אינו קיים כלל כאשר איננו יושבים עליו או מתבוננים בו באהבה. אולי, תהה הפילוסוף הנפלא, כל שסובב אותנו אינו קיים אלא כתלוי חושינו (הבריאים או שלא כל כך…) היום נפרדתי מהרינו קליאו שלי. בסך הכול מכונית. בסך הכול גוש ברזל. אבל גוש הברזל הזה ...

קרא עוד »

מִשְׁבָּרָיךְ וְגַלָּיךְ

  מִשְבָּריךְ  וְגַלָּיךְ  מִמֵּךְ. יָכוֹלְתְּ לִהְיוֹת יָם בַּחוֹרָבָה, לְהַעֲבִיר אֲהוּבַיךְ כְּמֹשֶה וְאַהֲרוֹן בְּאִשָּׁה אַחַת. יָכוֹלְתְ  לִהְיוֹת  דְּבוֹרָה מִתְנַבֵּאת בְּבֵיתָהּ, חוֹתֶרֶת לְהִתְגַּשֵּׁם בִּנְחַלִים שֶׁלֹּא יָדְעוּ אַכְזָב וּכְזָב. יָכוֹלְתְּ לְקוֹמֵם עַצְמֵךְ בְּגַן עֵדֶן מִשֵׁלַךְ וְלִרְחוֹץ בְּלִי לְהִסְתַּתֵּר וּלְהַסְתִּיר כֹּל שֶׁעָלוּל לִרְגּוֹשׁ וּלְהַחְטִיא צְלִילוּתֵךְ בַּמַעֲמַקִּים. בָּחַרְתְּ אַחֶרֶת. בֵּין שֵׁבֵר לְמִשְבַּר תְּעַיְּפִי עַצְמֵךְ הַסּוֹעֶרֶת עַד שְתִבְחֲרִי לְהַחְלִים.      

קרא עוד »

תודה

  תַּחַת אָפוֹר שָׁמַי שֶׁלִּפְנֵי הֶאָרָה אֲנִי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה. מִלָּה מְהַדְהֶדֶת הֱיוֹתִי וּמְתַעֶדֶת יוֹם בְּלוּחַ שָׁנָה לִפְנֵי שֶׁהֶדֶף דְּאָגָה רִאשׁוֹן יַרְחִיק מִלּוּחַ מַטָּרָה מִלָּה יְחִידָה שֶׁעָלַי לוֹמַר  וּלְהִוָּתֵר צְלוּלָה.    

קרא עוד »

מה בין אהבה לארוטיקה ול…היו זמנים… ועוד הפתעה על "רגעים"

    חברתי האהובה, מיכל בת אדם, יודעת לאחרונה לא מעט שמחות. ואני שמחה מאוד בשמחתה. לפני ימים ספורים היא זכתה בפרס מפעל חיים במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי לסרטי נשים שהתקיים ברחובות. הלילה בשעה עשר יחגוג הסינמטק את פועלה הקולנועי היחיד והמיוחד לאורך עשרות שנים בהקרנת סרטה הנפלא "רגעים", שאותו כתבה וביימה ואשר בו היא משחקת לצדו של אסי דיין. ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לענת לויט