שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים

רָאִיתִי אוֹתְךָ בַּחֲלוֹם. מוּטָב כָּךְ, אָמַרְתָּ, מֵאֲשֶׁר לְעוֹלָם לא. תּוּכְלִי לַעֲשׂוֹת בִּי כָּל שֶׁתְּבַקְּשִׁי עַד שֶׁתָּקִיצִי מִמֶּנִּי, תַּחְלִימִי מִשֶּׁיָּכוֹלְנוּ לִהְיוֹת אִלְמָלֵא הָיִיתִי בָּשָׂר מְדַמֵּם בִּבְשָׂרֵךְ.   מתוך ספר שירי "תפילת יחידה" שיראה אור בקיבוץ המאוחד 2014  

רעוּלה אִשָּׁה עִבְרִיָּה מִי יֵדַע חַיָּיִךְ? בַּחֹשֶׁךְ בָּאת וּבַחֹשֶׁךְ תֵּלֵכִי;  …תַּהְרִי, תֵּלְדִי, תֵּינִיקִי, תִּגְמוֹלִי, תֹּאפִי וּתְבַשְּׁלִי וּבְלֹא עֵת תִּבּוֹלִי.                            י.ל. גורדון, "קוצו של יוּד"   יָמַי בְּלֵילוֹתֵיהֶן  הִתְהַפְּכוּ עִם לֵדָתָן. לא הִתְכּוֹנַנְתִּי לַמַּעֲמָסָה שֶׁלּא הוּסְרָה לְיַלֵּד אַשְׁמָה אֲסוּרָה בִּכְמִיהָתִי לְהֵינִיק – נוֹתַרְתִּי רְעוּלָה.   אֶלְמַד עוֹל אֵם בְּהִנָּתְנִי לָהֶן מֵאִי נְתִינָתִי לִי, חֲצוּיָה תָּמִיד, לא מְאֻחָה. שִׁבְרֵי חֶרֶס לְנֵס ...

  כשעמנואל קרטן, הגבר הפלאי שמתפעל את גופי במסגרת חוג הג'ירוקינטיקס שהסתפחתי אליו לאחרונה, אומר שוב ושוב לחברי הקבוצה המחויכים רוב השיעור "תפסיקו לחשוב", למה הוא מתכוון? אודה בענווה שהבינותי מיד למה הוא מתכוון. כבר שנים אני יודעת על בשר גופי פגוע התבונה, כי המחשבה היא אבי/אמי כל חטאת. המחשבה מכילה לא מעט רעלים מעכבי שמחת חיים נקייה ותנועה חופשית ...

הסיפור האחרון   רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר לא יָדַעְתִּי. שׁוּב וְשׁוּב פָּרַמְתִּי וְהִטְלֵאתִי עַד שֶׁלּא נִתָּן הָיָה עוֹד לְזַהוֹת מֶה הָיָה סִפּוּרִי בְּטֶרֶם דָּהוּ צְבָעָיו מִקִּפּוּל וּפְרִישָׂה לא נוֹתַר פֶּרֶק-אֱמֶת לְלא קֶמֶט בַּסִּפּוּר הַיְּחִידִי שֶׁרָצִיתִי לְסַפֵּר וְלוּ לְעַצְמִי לִפְנֵי הַשֵּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה מתוך ספר שירי "תפילת יחידה" שיראה אור בקרוב בהוצאת הקיבוץ המאוחד

בנעורי קראתי לא מעט ספרים על השואה. ביקשתי להבין את הזוועה. קיוויתי לחוש אותה, הגם אם על הגשר הצר מאוד שעשויות להיות מילים כתובות לשאול תחתיות. אחד הספרים מאז נשמר איתי עד היום, מונח על כוננית הספרים שעברו דירות לא מעטות. אינני צריכה לפתוח אותו כדי להחיות את חווית הקריאה בו. די לי להביט בעטיפה השחורה שעליה רשום שם הספר ...

זהו שיר נוסף מתוך ספר שירי "תפילת יחידה" שיראה אור בקיבוץ המאוחד 2014. שיר זה הוא ראשון מתוך מחזור שנכתב בהשראת רוח אבי, שמלווה אותי מרחוק ומקרוב זה למעלה מעשור.   הַרְפֵּה   א.   אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעֲרָה, כִּי כְּבָר אֵינְךָ אַבָּא, הִיא הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֶל גִּילְךָ הַסּוֹפָנִי. הַרְפֵּה, רְפֵה בָּהּ. הַנָּח לָהּ לְהִוָּלֵד יְתוֹמָה.  

לא הייתי כְּשֶׁאוֹמַר בְּשֵׁפֶל קוֹל יְהִי אוֹר, מֵאַשְׁפַּתּוֹת מִלִּים אֶבְיוֹנִיּוֹת יִזְרַח שִׁיר אֶל עושֶׁר לא לוֹ, לא לִי, כִּי לא הָיִיתִי כּוֹהֵן אוֹ לֵוִי בְּמִקְדַּשׁ הַפִּיּוּט הַמֻּתָּר לַכּוֹל. מתוך "תפילת יחידה" שיראה אור בקיבוץ המאוחד 2014

לפני זמן מה אמרה חברתי ומורתי הנפלאה לפלדנקרייז, דורית דינור, את המשפט הבא: כאשר מדובר בתנועת גופנו הראויה והנעימה והנכונה לו – לא חשוב ה-מה אלא ה-איך. ה-איך הוא הקובע את האיכות. ולא בכדי המילה הראשונה היא נגזרת של המילה השנייה.  אני לא בטוחה שיישמתי בן רגע את התורה כולה באשר לגופי, אך תוך שנייה הטסתי את ה-מה לעומת ה-איך ...

רִגְשַׁת הַיָּם אֵינָהּ כִּבְנֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁהָיְתָה לְבִצָּה, לְלֹא גַּלִּים מִתְנַגְּחִים, סוֹתְרִים בְּכִוּוּנָם, סוֹטְרִים לַקַּרְקָעִית, מִסְתַּתְּרִים וְנֶחְשָׂפִים מְלוֹא הֲדָרָם בְּזַעֲפָם לִפְנֵי הֱיוֹתָם אַדְוַת רֶגֶשׁ מְפַכֶּה בִּבְכִיָּה עַל שֶׁרָגַשׁ אֵי פַּעַם וְאֵינֶנּוּ פּוֹעֵם עוֹד כְּיָם.    

        הבוקר, כשיצאתי מביתי בגאון ובקוממיות במטרה להגיע עד לים הגועש ובחזרה, וגם לתגמל את עצמי בבייגלה פלוס זעתר מסניף אבולעפיה, לא שיערתי שאזכה גם בבונוס "רוחני": נושא חם לפוסט. אז ככה, תוך כדי צעידה במורד רחוב גאולה שלא שינה את פניו מימי תל אביב הקטנה צדו עיני שלט אחורי צמוד מבפנים לאחת המכוניות החונות... על השלט ...