יָפִים הֵם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבִּקַּרְתִּי בָּם
יָפִים מְאֹד
טֶמְפֶּלהוֹף וּוִילְמֶרְסְדוֹרְף וְשֶׁמֶאֶרְגְנְדוֹרְף
וְהֶנִיגְסְדוֹרְף וְהוֹהֶן נוֹיֶן דוֹרְףוּבַּנְהוֹף
וְשֶׁנְבֶּרְג וּקְרוֹיְצְבֶּרְג וּוִיטֶנְבֶּרְג וּפְּרְנְצְלַאוּאֶרְבֶּרְג
וְשַׁרְלוֹטֶנְבּוּרְג וּבְּרַנְדֶנְבּוּרְג
טוֹר
וּשְׁלוֹסְפְּלַאץ וּפַּרִיזֶרפְּלַאץ וּוִיקְטוֹרְיָה
לוּאִיזָה פְּלַאץ וְהַיְינְרִיך פוֹן קְליְיסְט פְּלאץ
וּפּוֹטְסְדַאמֶרְפְּלַאץ וְאַלְכְּסַנְדֶרפְּלַאץ וּבֶּבֶּלְפְּלאץ
פְּלַאץ
יָפִים הֵם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבִּקַּרְתִּי בָּם יָפִים מֵאד
נִיקוֹלַאַיפִירְטְל וְדִיפְּלוֹמַטְנְפִירְטְל וְתֵּיאַטֶרְפִירְטְל
וּבַּאוָורִישֶׁרְפִירְטְל וְרֶיגִירוּגְנְסְפִירְטֶל וּבּוּנְדֶסְטָג וְרַיְכְסְטָג
וְזֵיאוֹלוֹגִישֶׁרְגַארְטְן וּבּוֹטַנִישֶׁרְגַארְטֶן וְטִירֶגַארְטְן
טִירֶגַארְטֶן
וְטִיפֶנְזֶה וְשְׁלַכְטְנְזֶה וְנוֹיֶרְזֶה וְהַאלֶנְזֶה וּוַנְזֶה
וַנְזֶה
וְסֶט פַּאוּלוּסְקֵירְכֶה וּמַתֵיאוּסְקִירְכֶה וּמַרִיֶהנְקֵירְכֶה
וְגֶדֶקְטֶנִישְׁקֵירכֶה וְיֵרוּזַלֶם אוּנְד נוֹיֶה קִירְכֶה
וּפְרִידְרִיךְ וּפְרִידְרִיךְ וּפְרִידְרִיךְ וּוִילְהֶלֶם
וְשֶׁטֶּרָסָה וְשֶׁטֶּרָסָה וְשֶׁטֶּרָסָה וְשֶׁטֶּרָסָה
וּמֶארְקִישֶׁסְמוּזֵיאוּם וְצוּקֶרְמוּזֵיאוּם וְאַלְטֶסְמוזֵיאוּם וְנוֹיֶסְמוּזֵיאוּם
וּמוֹדֶרְנִישֶׁהמוּזֵיאוּם וְאֵירוֹטִיקְמוּזֵיאוּם וְקֶטֶה קֶלְוִויִץ
מוּזֵיאוּם וּפֶּרְגַמוֹנְמוּזֵיאוּם וְדוֹיְטְשֶׁה הִיסְטוֹרִישֶׁס מוּזֵיאוּם
וְיוּדִישֶׁהסְמוּזֵיאוּם גַּם
וּפְרִידְרִיךְ וּפְרִידְרִיךְ וּפְרִידְרִיךְ וּוִילְהֶלֶם
וְשֶׁטֶּרָסָה וְשֶׁטֶּרָסָה וְשֶׁטֶּרָסָה וְשֶׁטֶּרָסָה
וְהָאוּס דֶר קוֹלְטוּרְן דֶר וֶולְט
וְדוֹיְטְשֶׁרְדוֹם וּפְרַנְצוֹיְזִישֶׁרְדוֹם וּבֶּרְלִינֶרְדוֹם
דּוֹם
*
נְקָמָה פּוּרְתָּא שֶׁהַטּוֹיְפֶל עוֹד לֹא בָּרָא תִּהְיֶה שֶׁבְּכָל פַּעַם
בְּכָל פַּעַם שֶׁאִישׁ יִרְצֶה לִנְטֹעַ עֵץ אוֹ
לִקְדֹּחַ יְסוֹד בָּאֲדָמָה הַזֹּאת תִּקָּוֶה לוֹ שְׁלוּלִית מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם
שְׁלוּלִית אֲדֻמָּה שֶׁתְּהֵא הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת כְּמַעְיָן
לְתוֹךְ רְחוֹבוֹת הַנָּהָר וּמְחִילוֹת הַתַּחְתִּית
וְתָקִיא לוֹ הָאֲדָמָה בְּכָל פַּעַם
בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּחְפֹּר בָּהּ
נַעַל מְעִיל צַמָּה מִשְׁקָפַיִם שֵׁן שֵׁם
וְהוּא יְמַיֵּן בְּכָל פַּעַם
בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּחְפֹּר בָּאֲדָמָה
נַעַל לַנַּעֲלַיִם שֵׁן לַשִּׁנַּיִם מִשְׁקָפַיִם לַמִּשְׁקָפַיִם
וְשֵׁם לַשַּׁמּוֹת שֶׁעָשׂוּ בִּי
לַסַּבְתּוֹת שֶׁלִּי לַסַּבִּים שֶׁלִּי לַדּוֹדִים לַדּוֹדוֹת
לִבְנֵי הַדּוֹדִים לִבְנֵי הַדּוֹדוֹת לַנְּכָדִים לַנְּכָדוֹת
לַנִּינִים לַנִּינוֹת שֶׁל מֹשֶׁה פַיֵיר
פַיֵיר
וְשֶׁל קְרַיֵיבְסְקֵי וְשֶׁל זַבְּרוֹנֵיְיצְקִי
רִבְקָה וּמָרְדְּכַי וּמֹשֶׁה וְטוֹבָה וּמֹשֶׁה וּפֶּסְיָה וּמִרְיָם
וְהֶרְשֶׁל וּשְׁלֹמֹה זַלְמָן וְרָחֵל וּמַלְכָּה וּמֶנְדֶל וְשַׁבְּתָאִי וְחַיָּה וְיַעֲקֹב יַעֲקֹב וְרִבְקָה וְלִיבְּצֶ'ה וְצִפּוֹרָהּ וְהֶרְשֶׁל וְיִצְחַק וּמָרְדְּכַי וּפְנִינָה וְרָחֵל וּפַּלְטִיאֵל וְאַרְיֵה וּפְרִידָה וְאַבְרָהָם
וְאֵיטָה וְיִצְחַק וְרָחֵל וּבֶּרְצֶ'ה דֹּב וּדְבוֹרָה וְחֲסִיָּה וְאֶסְתֵּר
וּזְאֵב וֶולְוֶל וְלַיְיבֶּל אַרְיֵה וְחַיִּים יִצְחַק וְחַיָּה בֵּילֶה וְשָׁרָה וְדֹב וּפֶּסְיָה וּמָרְדְּכַי וְחַיָּה שָׁרָה וְאַהֲרֹן וִירַחְמִיאֵל וְנָעֳמִי וְנֹחַ
נֹחַ
תודה ריקי להקריא להקריא בקול רם מאוד . חשוב וחלק מהיצירה. אולי אפילו להלחנה
תודה מירי
ריקי יקרה, אני זוכרת את השיר הזה בביצוע המדהים של איזו שחקנית, ששכחתי את שמה, אתי משהו, נדמה לי, לפני כמה שנים בערב לכבוד ספרך האחרון. שיר מצמרר. מצבת זיכרון ממש.
רציתי להוסיף שזה מזכיר לי את בית הכנסת פנקס ברובע היהודי בפראג שכל קירותיו מלאים שמות שמות בלי סוף של הנספים
את זוכרת נכון גבריאלה
היתה זו אתי בן זקן הנפלאה שהלחינה באופן מרגש ועדין מאד מאד
שיר שמעורר כאב, כאב חזק בפנים, כאב שתופס תאוצה עם השורות והמילים והאותיות המתרבות, ואין אקמול שיעזור. כאב על ההם, אבל יותר כאב איתך ריקי, למה שלא יוצא בכל הימים רק ברגע הזה, בפתחו של היום הזה, שפתח לנו צוהר לעולמך הפנימי.
תודה רבה רבה מיכל
וואוו.
בקול רם השיר מצמרר עוד יותר…
הי תמי , תודה
גם אני קוראת ושומעת את השיר בלב בקול רם
ריקי, ריקי, שיר המכה בקרביים – גם בקריאה ראשונה אותו בספרך ויותר מכך, היום.
ואכן, "נקמה פורתא שהטויפל לא ברא". אמן ואמן. למען שמם של כל הנספים, בשם הסבא סבתא כפול שתיים שלא היו לי, הדודים, דודות, בני דודים ראשונים, שניים, שלישיים שהיו יכולים להיות לי ולילדיי.
תלמתינו
מוסיפה אמן לשניים שלך !
מרגישה צורך להגיד ש"טויפל" בגרמנית זה שטן
גם אני קראתי את זה בקול רם לעצמי, מצמרר, מכיל את האובססיביות של הזכרון והתת מודע הנרתע מכל מה שמצלצל גרמניה
זו אני שם, למעלה
הי חני
שמעתי שמישהו אמר שהגרמנית לא אשמה – הגרמנים אשמים !
שיר מצמרר ,ריקי, להקראה
כמו קדיש
יהי זכרם ברוך
חנה יקירה – תודה על תגובתך
ריקי, הטקסט הזה הזכיר לי גם את בית הכנסת פינקס עליו כתובים באותיות אדום שחור צפוף ואינטנסיבי כל השמות. מרוב עוצמה קשה לנשום שם. ומוזר, יש שם ריח של גז.ריח שלא נפגשתי עימו באף מקום אי פעם, ושם הוא רובץ. לא מרפה.
כך גם שירך
הכוונה לבית הכנסת פינקס בפראג
איריס – שם גם ציורי הילדים ?
לא זוכרת את בית הכנסת הזה , גם לא את השם, צריכה לנסוע שוב
ריקי יקרה, קראתי מוקדם יותר ולא נרגעתי, וחזרתי. מצמרר. קראתי באחת התגובות שיש לזה ביצוע? תוכלי להעלות אותו? יצירה מכוננת.
תודה איריס
ובענין העניינים הטכניים : לא יודעת ללחוץ על הכפתורים הנכונים 🙂
צריכה ללמוד את זה !
זו פרפורמנס פואטרי במיטבה, ריקי. זה נשמע בקול שאי אפשר להימלט ממנו אפילו מעל גבי הדף – מקומה על במה.
תודה אמיר
אמרו לי שבשנה שעברה ביום השואה קראו חלק מהשיר ברדיו
מאוד מעניין ואפקטיבי מה שעשית פה, גם ההדגשות וגם אפקט המעיין המתגבר. מצוין וחזק.
תודה לי , שמחה שעברה אלייך התחושה של הולך ומתגבר
את השיר הראשון הכרתי מאחד האירועים באיגוד הסופרים בו קראת אותו, והשיר השני רק משלים אותו. חזק מאד!
כמה שהייתי מעט מאד בחו"ל בברלין הייתי. מאד דיבר אלי.
גליה תודה שזכרת והזכרת לי 🙂
מזכיר לך את ברלין – יופי אני שמחה מאד !
הפכת במילים את מצעד המוות למצעד החיים , ריקי. והחלק הראשון עם שמות המקומות הוא מקברי לתפארת, עשה לי כאב בטן.
יעל ראית איך קפצה לי תיבה ריקה ולא לחצתי על כלום 🙂
כן זה מקאברי לגמרי להסתובב ברחובות שם עם אותם השמות , ברלין היא עיר מדהימה , עוצרת נשימה מכל בחינה שהיא
ריקי, זה כמו נבואת זעם, כאילו תיכף האדמה באמת תפער את פיה והכל יתמוטט לתוכה. חזק.
להרגשתי כך חשים כשהולכים שם
תודה סיגל סנונית יפת נוצה שכמותך 🙂
בזמן הקריאה האדום אדום של הרקע עבד עלי שעות נוספות. הצבת כאן יד זיכרון ממחצב יקר ערך כי בא מהקרביים.
אדמה מקוללת, בדרך כלל אומרים. אבל האדמה לא אשמה. היא דווקא ספגה.
תודה לך לוסי על התגובה המחבקת
מי שאשם תמיד זה רק אנשים מסכימה אתך לוסי כמובן
דוקא מן ההָאוּס דֶר קוֹלְטוּרְן דֶר וֶולְט יצא הַטּוֹיְפֶל , השיר שלך מטלטל ריקי, לא נותן מנוח , יש בו מעגליות שהולכת ומסתערת על הקורא כמו סופה , עד שהוא נכנס אל תוך נקודת העין- אין. תנסי לעלות ביוטיוב את העוצמה הזו.
לא הספקתי להוסיף את שמי וכבר פרחה לה התגובה.
הי אורה
תודה ששמת לב לפרט הזה !
אוי ריקי זה חזק שונה כתוב מיוחד ומזעזע , פוגע מכה זויות בו זמנית, ונורא בכאילו שלווה שבו.
אבנר
אוי ריקי זה חזק שונה כתוב מיוחד ומזעזע , פוגע מכה זויות בו זמנית, ונורא בכאילו שלווה שבו.
אבנר