רונית מטלון
  • ronitmatalon5@gmail.com

לילה לפני

לילה לפני בוקר מותה, בבית החולים. נאספנו בלי תיאום מראש, לא מודבקים, מתקבצים ביחד לרגע על כיברת אדמה משותפת, לרגל העניין המשותף – היא.  אחי בבגדי עבודה הכי מעאפנים, כל כך בגדי עבודה שכבר קריקטורה על בגדי עבודה. אחותי עם הלוקסוס הזה של הפטיפורים ממעדניות של עשירים שאחי מחסל בדקה, והלוקסוס הכביכול אגבי של הבגדים, שערות הבלונד פלטינה שלה המשוכות ...

קרא עוד »

אודרי

     חיוכה של אודרי הפבורן ב"חופשה ברומא", לבושה בפיג'מה של גרגורי פק ואוחזת את קרסוליה הדקים, המוצלבים, הוא אולי אחד הרגעים היותר מרטיטים של הפורטרט הנשי בקולנוע: זהו לא סתם חיוך מקסים, ממיס לגמרי ושובה לב – כאלה ראינו כבר ולא אחת, זהו חיוך של פייה.  ממש בדומה לכוכב הזוהר בקצה השרביט הפייתי, משנה לאלתר את טיבעם ומיד הם ...

קרא עוד »

בית הכנסת

בית הכנסת בשכונת ילדותי היה קיים בלשון רבים: בתי הכנסת. ברחבת החול, במורד הגבעה שעליה עמד המוסד הכי חשוב ואולי גם הכי קדוש בשכונה – סניף קופת חולים של ההסתדרות הכללית – ניצבו כמעט במעגל חמישה או שישה בתי כנסת, פונים זה אל זה במבוכה כמו ילדים מגודלים  שלא יודעים איך להתחיל לשחק. היה  ספרדי, טריפוליטני, מרוקאי, תימני, עדני, אשכנזי ...

קרא עוד »

גיבורה ספרותית

   על גיבורה ספרותית: איזבל ארצ'ר מ"דיוקנה של גברת" להנרי ג'יימס, מוסד ביאליק, מאנגלית: אסתר כספי     איזבל ארצ'ר, גיבורתו של הרומן "דיוקנה של גברת" שכתב הנרי ג'יימס, היא הנערה הנהיית ל"גברת" בדיוק מכוח זה שהיא מתייצבת מול גורלה: גורלה ובחירתה שלה ולא גורל ובחירה שנקבעו על ידי אחרים, או על ידי הטייס האוטומטי של הנפש והמוסר. בעיני היא ...

קרא עוד »

שקרים

היא אמרה, האמא, שיש שקר ויש שקר. ל"ויש שקר" היתה לה נימת קול מיוחדת, לא ממש אירונית אבל מודגשת, כמו הטעמה מוגזמת של תנועות שפתיים בפני חירשים אילמים: ו' החיבור בהגבהת קול ולאחריה השתפלות חדה של ה"יש." ל"ויש שקר" קראה "שקר לבן". "אבל למה הוא לבן, מה לבן בו?" תהתה קורין. אצלה, גם מנעד האפשרויות של המוסר, נרתם לענייני אופנה, ...

קרא עוד »

סוף סוף

סוף-סוף ביקרה אצלי בחלום, אחרי שנים שלא. היה אולם ארוך, ריק. מין קסרקטין, ביתן כלשהו של מחנה כלשהו, אגף בבית-מחסה או בית-יתומות או בית-זקנים. זה היה ככל הנראה בית-זקנים. הוא השתרע על פני קילומטרים האולם, ארוך ודי צר, מיטות קבועות משני הצדדים ברווחים צרים ושווים בין מיטה למיטה. שתי שורות ארוכות של מיטות מפורזלות, סדינים מבהיקים בלובנם אבל בוהק איום, ...

קרא עוד »

התינוק הישן (4)

התינוק הישן (4)   הילדה חשבה, שמעה ואמרה דברים באלכסון, בשעות הצמיגיות, מהצהריים עד הלילה, כשהיתה בתוך הצריף, מדמימה את נשימתה מפני הנשימה החיוורת, נשמעת בקושי, של הריקות המשונה, או מחוץ לצריף, כשהסתובבה והסתובבה, עוברת מקידמת הצריף לאחורי הצריף, מחפשת אולי בכל זאת נשאר איזה חלון לא סגור שתוכל לטפס דרכו פנימה. המפתחות היו בפנים, מונחים על שולחן האוכל בהול, ...

קרא עוד »

התינוק הישן (3)

הילדה לא היתה אהבלה, אבל  חשבה, שמעה ואמרה לפעמים דברים באלכסון. אחותה הגדולה של רחל אמסלם, יפה, אמרה לה שהיא עושה את עצמה אהבלה בזה שהיא מאמינה לכל אחד. "איזה כל אחד?" שאלה הילדה: "תגידי איזה כל אחד." הן ישבו בתחנת האוטובוס שתיהן, חיכו לאוטובוס הבא, אולי האמא של הילדה תרד ממנו, תביא את הוופלות שנשארו מהמסיבה  בבית התלמיד, שהילדה ...

קרא עוד »

התינוק הישן (2)

התינוק הישן (2)   איך שראתה את התינוק של קורין, תיכף התעניינה בשנתו, למה הוא לא ישן. היא רצתה שהם ישנו כבר  התינוקות ("יאללה, אֶדַרְדֶם בַּאַה," תישן כבר) לא רק משום ששנתם הרגועה העידה על רווחתם ונטלה ממנה קצת מנטל האשמה הכבד על כך שהעולם הזה שהביאו אותם אליו, הוא בכל זאת לא משהו, אלא גם כדי שלא יפריעו לה ...

קרא עוד »

התינוק הישן (1)

התינוק הישן (1)     התינוק ישן בתוך עטיפות הבד הלבנות, עטיפה לבנה על עטיפה לבנה, לובן על לובן שנטמע בלובן האחר, הרחב והמדושן  של שמלת האשה שהחזיקה אותו בחיקה, בהשתפלות הבד הלבן של שביסה הלבן, הארוך, ששוליו התבדרו קצת על הלובן של השמלה. גם מה שקוראים "הרקע" היה לבן או כמעט לבן: המרחב שנפרש מאחורי האשה שהחזיקה בתינוק ושנראה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לronitmatalon5@gmail.com