רונית מטלון סופרת

התינוק הישן (1)     התינוק ישן בתוך עטיפות הבד הלבנות, עטיפה לבנה על עטיפה לבנה, לובן על לובן שנטמע בלובן האחר, הרחב והמדושן  של שמלת האשה שהחזיקה אותו בחיקה, בהשתפלות הבד הלבן של שביסה הלבן, הארוך, ששוליו התבדרו קצת על הלובן של השמלה. גם מה שקוראים "הרקע" היה לבן או כמעט לבן: המרחב שנפרש מאחורי האשה שהחזיקה בתינוק ושנראה ...

    המשפחה היתה  כמעט  ה"פאמיליה" אבל ה"פאמיליה" לא היתה המשפחה, הודות לאותם מסדרונות מפותלים ועמומים, דו-סיטריים, שעוברים בין שפה לשפה. "המשפחה" נשארה תמיד מין תותב שחובר לגוף, במקום האיבר החסר, שגם השימוש המיומן, הכמעט טבעי שלמדה לעשות בו, לא ביטל את זרותו,  את חיוכו העקום, ממש כמו שמה הפרטי המעוברת (שמה היה לוּסֶט. כשהגיעה לארץ אמרו לה: את לבנה. ...