רונית מטלון סופרת

בית הכנסת בשכונת ילדותי היה קיים בלשון רבים: בתי הכנסת. ברחבת החול, במורד הגבעה שעליה עמד המוסד הכי חשוב ואולי גם הכי קדוש בשכונה – סניף קופת חולים של ההסתדרות הכללית – ניצבו כמעט במעגל חמישה או שישה בתי כנסת, פונים זה אל זה במבוכה כמו ילדים מגודלים  שלא יודעים איך להתחיל לשחק. היה  ספרדי, טריפוליטני, מרוקאי, תימני, עדני, אשכנזי ...

   על גיבורה ספרותית: איזבל ארצ'ר מ"דיוקנה של גברת" להנרי ג'יימס, מוסד ביאליק, מאנגלית: אסתר כספי     איזבל ארצ'ר, גיבורתו של הרומן "דיוקנה של גברת" שכתב הנרי ג'יימס, היא הנערה הנהיית ל"גברת" בדיוק מכוח זה שהיא מתייצבת מול גורלה: גורלה ובחירתה שלה ולא גורל ובחירה שנקבעו על ידי אחרים, או על ידי הטייס האוטומטי של הנפש והמוסר. בעיני היא ...

היא אמרה, האמא, שיש שקר ויש שקר. ל"ויש שקר" היתה לה נימת קול מיוחדת, לא ממש אירונית אבל מודגשת, כמו הטעמה מוגזמת של תנועות שפתיים בפני חירשים אילמים: ו' החיבור בהגבהת קול ולאחריה השתפלות חדה של ה"יש." ל"ויש שקר" קראה "שקר לבן". "אבל למה הוא לבן, מה לבן בו?" תהתה קורין. אצלה, גם מנעד האפשרויות של המוסר, נרתם לענייני אופנה, ...