סבינה מסג משוררת ומתרגמת

             אַנוֹנִימוּס                            אַנוֹנִימוּס      הָיָה מְשׁוֹרֵר טוֹב  וְגַם חָכָם –   הוּא יָדַע שֶׁקַל  יוֹתֵר לְהַאֲמִין                          לְקוֹל  מֵאוֹב—  מֵאֲשֶׁר לְקוֹלֶגָה                שֶׁפָּגַשְׁתָּ הָרֶגַע בָּרְחוֹב    וְדָחַף לְךָ שִׁיר לַיָּד.      

     הַשַּׁבָּת נִכְנְסָה     הַשַּׁבָּת  נִכְנְסָה… בְּדִיּוּק  כְּשֶׁהַגֶּשֶׁם  הִגִּיעַ ! הִיא נִרְטְבָה  בְּשׁוּלֵי  שִׂמְלָתָהּ , הוּא הִצְטָרֵף  לִתְפִלָּתָהּ   וַאֲנִי נִהְיֵיתִי  מִנְיָן שָׁלֵם בְּבֵית כְּנֶסֶת         שֶׁל שְׁנִיָּה     שֶׁאֵין לָהּ שְׁנִיָּה  

      אנחנו כל הזמן מונים את בעיותינו, אולי ,בערב ראש השנה, נמנה את       ברכותינו   ואז אולי, בכח החוק של דומה מושך דומה, או איך שקוראים לזה היום  "הסוד"–  נמשוך עלינו את השפע עוד ועוד.       עדולה            אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ       "זָבַת חָלָב"?    עִזי  שִּפרה ! דְּבַשׁ עוֹשָׂה  לִי…  ...

  עדולה       סוֹף אֱלוּל     הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה  מְחַכָּה לְתוֹרָהּ עִם כַּרְטִיס-בְּרָכָה  וְדֶגֶל                                שֶׁל שִׂמְחַת-תּוֹרָה. עִם חֹדֶשׁ  רִאשׁוֹן                         שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ   תִּשְׁרֵי , וְעִם  גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן                        שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ  יוֹרֶה .     הַשָּׁנָה הַיְּשָׁנָה   הָיְתָה  דֵּי יָפָה.   אַךְ עַכְשָׁו הִיא זְקֵנָה וְכָל-כָּךְ עֲיֵפָה:   "הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁאֵלֵךְ , שֶׁאֶפְרֹשׁ, שֶׁשָּׁנָה צְעִירָה  תָּרִים אֶת  הָרֹאשׁ!" ...

  מתקרבים החגים… וזה המגרש של  עדולה:                     דָּג מְדַבֵּר      דַּג  בֶּרֶךְ אוֹתָנוּ  בְּ"שָׁנָה טוֹבָה" וְאַחַר-כָּךְ  בְּ"שָׁנָה רְטֻבָּה!" וְאַחַר כָּךְ  בְּ"שָׁנָה מְתוּקָה" וְאַחַר-כָּךְ  בְּ"שָׁנָה מְלוּחָה?!" וְאַחַר-כָּךְ             צָלַל חֲזָרָה…  כְּאִלּוּ דָּבָר מִכָּל זֶה                           לֹא קָרָה.   אָמְרוּ לִי: "אַתָּה מְדַמְיֵן, מִן הַסְּתָם, דָּבָר כְּמוֹ דַּג מְדַבֵּר  – לֹא קַיָּם! תַּגִּיד – זֶה דִּמְיוֹן, בְּבַקָּשָׁה, ...

      לְאֹרֶךְ הַחוֹף     הִנֵּה  הַסְּתָו  וְעָדִינוֹ          הַחָצַבִי    

  מוקדש ליוסי וקסמן שאביו היה בעל בית הקולנוע בגבעת עליה       נֵאוֹת  הַתִּיכוֹן  (מֶרְכַּז גֶּרִיאַטְרִי)     מֶרְכָּז לִקְשִׁישִׁים וְלִתְשׁוּשִׁים בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה                    שְׂדֵה הַתְּעוּפָה שֶׁל הַקּוֹלְנוֹעַ!      

      כָּל הָעוֹלָם  שְׂדֵה תְּעוּפָה       כָּל הָעוֹלָם שְׂדֵה תְּעוּפָה שֶׁל נְחִיתוֹת חֵרוּם   וּנְסִיקוֹת אֶל עַל, שֶׁל מִגְדְּלֵי פִּקּוּחַ  וְשֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁל      מַיִם מַגִּיעִים עַד נֶפֶשׁ, וְכָל  הַהִתְעַטְּפוּת  …   וְעִקַּר הָעִקָּרִים   לֹא לִפֹּל לְתוֹךְ טָעוּת, לֹא לִשְׁכֹּחַ לִזְכֹּר          שֶׁאֵין יֵאוּשׁ כְּלָל, לֹא מַמָּשׁ   וְשֶׁאֶפְשָׁר, עוֹד אֶפְשָׁר   לִתְלֹשׁ  אֶת הַנּוֹצוֹת                ...

     אני חוזרת משהות במנזר בו כתבתי לפני 5 שנים את השיר שאני מעלה כאן  מתוך הידברות עם השיר של רות.                             יֵשׁ גִּיל בַּגִּיל       יֵשׁ גִּיל בַּגִּיל. יָד עַל הַלֵּב —  יֵשׁ גִּיל!   עֹל   הַלִּפְנֵי-הַכֹּל   נָגֹל   רִיק   הַכִּכלוֹת-הַכֹּל    עוֹד לֹא נִגְלָה   כִּסְלֵו  מוֹצֵא אוֹתָךְ     נִקְבֶּצֶת              מִכָּל הַגָּלֻיּוֹת בָּהֶן  עָשִׂית  ...

  היום ערכתי שיטוט בשכונת ילדותי  . את מה שכתבתי עוד צריך לשמור ,לבחון, לערוך. אך לפני שנים רבות באותו מקום, נכתב השיר הבא.                                    הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי בְּיָפוֹ       הַיַּלְדָּה שֶׁהָיִיתִי בְּיָפוֹ    לֹא רוֹצָה  הַיּוֹם לְבֵית-הַסֵּפֶר , חוֹזֶרֶת דֶּרֶךְ קִצּוּרִים                     מִגַּן –תָּמָר     עַד   גְּבוּל-בַּת-יָם , הִיא מַתְחִילָה פִּתְאוֹם אֶת הָעוֹלָם! הִיא מַתְחִילָה ...