תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת

    בלילה התרסק מסוק, הטייס היה יהיר, עשה תרגילים מעל לשדה פתוח וחשוך. עלה וירד כמו רמבו בארץ אוייב, צלל אל הקרקע בתנוחה אנכית ועלה אל הכוכבים בנסיקה. אומרים שהפנים שלו היו עליזות, אולי כתבו תמימות, אני לא זוכרת במדויק את המונח. אחר כך הכנף פגע בעץ והגיצים הציתו את המנוע. ההתרסקות הייתה מפוארת, אמרה אישה עגולה עם נמשים. ...

      ואז היא נפלה. ברגע אחד החיים זלגו ממנה כמו הצהוב מהביצה. תמיד הייתה עם הסל הכתום ביד אחת וממחטה מקומטת בשנייה. תמיד ממחטה, תמיד ממחטה כחולה, הלב מתכווץ מלראות אותה שם, בבית החולים, על המיטה עם האור מהחלון והאור מהמנורה והאור מהמכשירים ואור ואור ואין לאן לברוח ואין ממחטה. תמיד כל כך מטופחת ופתאום שערה על הלחי, ...

הם היו טובים העונה   אני לא יודעת מה קורה לי פתאום, הי אמרה. זה קורה ואני משתגעת, באמת שאני לא רוצה שזה יקרה. אבל כשזה קורה רע לי ואז אני עושה לך רע. אני מרגישה איך אני עושה לך רע. אני לא בן אדם נבזי, אתה מבין? אתה חושב שאני לא יודעת שזה לא נורמלי? לשגע אותך כל הזמן? אבל ...

כשאנסטסיה עלתה לארץ במטוס דחוס ריחות זיעה ובכי, לא היו לה ציפיות גדולות מהעתיד. המילה ציפיות לא הייתה עדיין מגובשת לכדי תחושה ברורה של רצון הלב. לגבי תינוקת כמו אנסטסיה גם המילה עתיד היתה בעצם הרגשה עמומה וחסר פנים של שלווה יחד עם תחושה עמוקה של אסון גדול.   להוריה היו בראש תמונות חדות ובהירות לגבי המחר, והתמונות היו מתחלפות ...

לאחרונה היה הים שטוח. האמנתי לזה. אמונה קצרה, כמו כזאת שלפני הקרב. חייל נופל על ברכיו פגזי אש מתמוטטים סביבו והוא מדבר אל האל לראשונה.   עכשיו הגלים שבאים מהרוחות ברורים מאד. השמש מאירה עליהם ואין ענן. הינה מגיע אחד. הרוח מרימה אותו באיטיות ומי שעל החוף ממשיך הילדה קופצת על הכדור עם מחבט אדום. הילד והכלב נוברים בחול.   ...

  כבר הרבה זמן שלא היה כאן שקט. שש, אולי שבע שנים. היה את הבחור ההוא שפתח לי את הבטן כמו אינסטלטור. בלי הרבה מאמץ קרע פתח בעור מסביב לפופיק והכניס יד. אבל כל זה היה מזמן ואין טעם לדבר על זה שוב, רק לציין שמאז היה פה המון רעש.   סבתא שלי אמרה פעם לאמא שלי שיש לי מבט ...

      גבריאל גרסיה מרקס יושב בביתו שבקולומביה ומתבונן בנופים בנמנום. הוא מסתכל בקופים שקופצים בין עצי הקוקוס הירוקים בזוהרם, נושם תבשילי דגים שמתרככים בתוך סירי נירוסטה, מתקלפים בתוך מטבח בהיר וצבעוני.   הוא מתבונן בשמש המדממת אל תוך העיר המעושנת ומקשיב לצלילי הגיטרה העולים מהרחוב וראשו ריק. בעבר הרחוק הייתה זו השעה בה היו עולות דמויות של נשים ...

  זה בלתי נסבל, ותסלחו לי אלה שרגילים לזה. אני לא יודעת איך אתם חיים ככה, לבד. מאז שאני בת ארבע עשרה אני בחורה של גבר. ארבע שנים, מאז כיתה ח" ועד הגיוס, תמיד היה איתי את מאור. מקסימום שבוע עבר מהפרידה ממאור עד שהכרתי את דודו, ואני לא חושבת שמאז היה לילה שישנתי לבד, בָיַקר לי. אולי בעצם לילה ...

  כשהייתי מחבקת יכולתי לראות מהכתפיים את השערות שעל הגב שלו.  אהבתי אותו. הייתי בת ארבע עשרה והוא ביקש ממני ללבוש חולצות של נשים ולימד אותי לגזור שערות במקומות שאסור. הוא אהב את הריסים שלי ארוכים וקשים כמו פלסטיק על העיניים. לא היה בי את הצורך, יושבת על רצפת המקלחת, נאבקת עם סכין גילוח בגבעות הברכיים. לא הבנתי מזה משנה. ...

תראה, דברים משונים קורים פה. אני לא יודעת איך להסביר אותם. היום מתפרק באיזו לחישה שאף אחד לא שומע חוץ ממני. אני מכירה את הלחישה הזו ונכנסת אל המיטה, מתכסה בשמיכה עד מעל לראש.  והינה אני נרדמת. גם שם אני חולמת עלינו. אני חולמת על בית והלב שלי יוצא מהמקום מרב אושר. הוא כל כך פועם עד שהוא קופץ מחוץ לגוף שלי ואני ...