תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת

הכל התחיל ביום שירדה על הבניין שלנו השכינה. זה קרה כשאברום, סוחר הנעליים מדירה 3ב" נהפך למקובל. אף אחד לא היה ער כשזה קרה, אבל בבוקר הוא קם והרגיש כמו בן אדם חדש. עוד באותו היום הופיעה מודעה בכניסה לביניין, היה כתוב עליה בכתב היד שלו שהוא שמע קולות, שהם בעצם הוראות של הרמח"ל, שאמרו לו שהוא צדיק ושהוא צריך ...

    כמו בסרט הוליוודי, הנרקומן יוצא ממרכז הגמילה, הרקע כחול ובהיר, השמיים נקיים מעננים והעיניים מביטות קדימה, אל הרחוב שמלא בנשים יפות ומחוייכות. בפינה מחכה הסוחר. הוא יאמר לו רק עוד פעם אחת ודי. לחיי הימים שחלפו. הוליווד, הסוף הרי ידוע.   הבל פיך נושב לכיווני.    

    (בעצם, גם גברים יכולים להשתתף בחגיגה ולהפיץ את הבשורה, למה לא)  אני אתחיל במילה פרסונה. שמיד מעוררת בי תמונות מהסרט השוודי- PERSONA בבימויו הרגיש של אינגמר ברגמן. שתי נשים – האחת מטפלת והשנייה שחקנית ששוקעת לדכאון ומסרבת לדבר. הסרט עוקב אחר הפרסונה- הקול של המטפלת- שמשמש כקול הדוברת בסרט וגם כקול פנימי שהולך ומטשטש את הגבול בין השתיים ...