תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת

  וּבַבֹּקֶר אֵינִי מְבִינָה אֶת הַחֲלוֹם, שׁוֹלַחַת יָד תַּחַת הַקַּרְחוֹן, הָאֶצְבָּעוֹת מַפְסִיקוֹת   לָזוּז. מְרִימָה אֶת הַיָּד אֲבָל הַמַּרְפֵּק אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ.   אֶת הַיַּבָּשָׁה ביקָּשְׁתִי וְעַכְשָׁו כֹּל הַנָּכוּת הַזֹּאת.  

  כשהשתחררתי נקלעתי לאדם שנהפך לבן זוגי לזמן מה, קראו לו הילל. ביום העצמאות 2004 נסענו לכנרת, לקלוע את הסבך שנפרם. את הדרך עשינו בדממה, אחרי שסיפר לי על חבר ששילם ברומינה על כוסשלאישה. ככה אמר ושתקתי. ביום השני לטיול הוא בהגה ואני במפה. האגם מימין, כספי ודומם. הרכב עלה על גבעה חומה ויבשה כשפניינו לאן. מהחלון טלאי שמיכת העמק. ...

  התעוררתי היום מוקדם, הסתכלתי עליך ושאלתי מה לי ולך. מקרוב, התבוננתי ב נקבוביות על האף שלך, עשרות חריצי מחטים דקים, שתי שערות אפורות נטו לפול לתוכן, העברתי עליהן אצבע, רציתי לקשור אותן יחדיו, שיחזיקו אחת בשנייה מלשקוע.

   "איני כותב על דבר מלבד עצמי. איני כותב לאיש מלבד עצמי. איני מעוניין באיש מלבדי. איני כועס על איש מלבד עצמי. איני אוהב איש מלבדי. איני שונא איש מלבדי. איני שמח על איש מלבדי. איני חרד על איש מלבדי. והעובדה שעצמי מורכב מכל כך הרבה דימויים (אנשים, עצים, תוכניות טלויזיה) אינה מעודדת אותי, רק ממחישה שוב את הידיעה המרה ...