תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת
"איני כותב על דבר מלבד עצמי. איני כותב לאיש מלבד עצמי. איני מעוניין באיש מלבדי. איני כועס על איש מלבד עצמי. איני אוהב איש מלבדי. איני שונא איש מלבדי. איני שמח על איש מלבדי. איני חרד על איש מלבדי. והעובדה שעצמי מורכב מכל כך הרבה דימויים (אנשים, עצים, תוכניות טלויזיה) אינה מעודדת אותי, רק ממחישה שוב את הידיעה המרה שהכל וכלום אזוקים תמיד זה בצד זה, ואינך יודע היכן אתה ומהו האחר, ואינך יודע כיצד היצורים האלה, בני אדם, שבטוחים כל כך בגבולות המציאות והחלום, בגבולות התפיסה והדמיון, בגבולות הרע (שאינו קיים) והטוב (שאינו קיים) ושאר ההיפוכים שאינם היפוכים, רק דרגות של אותו הדבר."
אלון עידן, עיתון "העיר תל אביב" 3.4.09
* * *
אני לא כועסת עליך.
אני לא כועסת עליך כשאתה מגיע לקראת שחר אפוף קראק ובמבט משועשע מרים לי את החצאית. לא כועסת עליך על שאינך מלטף יותר, אלא מזיז לי את התחתונים הצידה, כמו היו פלסתר מיותר על פצע מגליד. אני כועסת על עצמי, על שאני מחזירה לך מבט משועשע ומרחיקה את רגליי אחת מהשנייה. אני כועסת על עצמי על הצמרמורת החמה שעולה בחדות מהזנב אל הכנפיים. אני כועסת על עצמי על האנקה הזולה, המוגזמת.
אני כועסת על עצמי על שפתחתי את הדלת בפני כל מה שסגרתי בעצמי מזמן.
יפה מאוד.
האם "ממזמן" (במקום מזמן) זה מכוּון?
תודה יקרה.
(לא, לא מכוון, תוקן בזה הרגע. תודה.)
האחריות האישית וההתבוננות פנימה. גם אני קראתי את אלון עידן בשישי והוא עורר בי מחשבה. הוא כותב מעולה. אחד המשובחים. תמיד מצחיק ושנון וחכם ומלא תהיות קיומיות כאלה ואחרות. והרשימה הזו שלו לא הפתיעה אותי. מה שהבעית אותי זו יצירת ההזדהות שהוא גרם לי להרגיש. הזדהות ובעתה.. זה אנושי. לא אנושי מדי. פשוט אנושי.
ומה שאת כתבת מסתדר לי יופי עם היום הזה. ממש יופי. 🙂
חג שמח.
אה, ועוד דבר קטן שקראתי פעם : אנשים נוטים לברוח מחירות בגלל האחריות שמתלווה אליה באופן הכרחי. ציטוט של ברנארד שאו, אם אני לא טועה.
חג חירות שמח.
שני הקטעים, מה שציטטת מעידן והקטע שלך מתארים את שיעבודו של האני לעצמו לאגו שלו : תשוקות ,רצונות התניות , גחמות ועוד… חג הפסח הוא אכןהזמן הנכון להרהר במהותם של השעבוד החירות. חג חירות שמח עינת היקרה.
אני דווקא לא רואה בקטעים כשעבוד של העצמי לאגו, להפך- פרוק האגו בכדי לחשוף את העצמי- מבט כנה אל מקורות הכעס, האהבה, השנאה, הפחד. הלליי!
חג שמח של התחדשות ופריחה, ושמח.
הייתי מדייקת יותר בדברי ומגדירה זאת כמודעות למקורות הכעס ולאותו שעבוד אגואיסטי
מסכימה.
גם אני קוראת יחסית קבועה של אלון (למי יש זמן לקרוא כל שבת "הארץ"?) ואני מסכימה בכל- אחד הכותבים היחידים שאני מרשה (ברמת הקריאה) להכניס אותי לעולמו הפנימי מבלי שזה ייגע אותי.
בכל אופן, חג חרות שמח, עם כל האחריות שמתלווה אליה.
נתראה בשמחות ובמסיבות. אמן.
עינת, מעולם לא ניסיתי קראק, אבל כשאת מבליחה עם פרגמנטים כאלה, את מביאה אותי אפוף לקראת שחר (לא הגרם השמיימי). ואיזו צמרמורת חדה (חחח…לא זו שכיוונת אליה) זוחלת לי מהכנפיים לזנב.
ח"ח לאלון עידן שהוציא ממך את הפרגמנט הזה.
שאפו.
וחג שמח, עינתי.
הו שחר יקירי,
כרגיל
כל תגובה שלך הוא פוסט בפני עצמו.
מה אפשר להוסיף?
חג שמח!