נִפְקָדוּת

אפשר לעשן כאן?

לא, זה לא חשוב בעצם. לא, זה בסדר.

תראה, אני לא מתכוון להתיימר להגיד שהייתי חלק מכל זה. כי אני לא. אני אפילו לא קרוב. אני אפילו לא התעסקתי בזה עד ש, שלא יכולתי יותר לבוא. אתה יכול לפתוח חלון?

תראה, אני יודע שאתה בטח עברת דבר או שניים בחיים וכל המעמד הזה מביך אותי ואותך, אתה מפקד שבטח ידע קרבות ואבדות ומה אני בעצם, כולו קצין מבצעים מילואמיניק.

אני לא אשקר, היתה מלחמה ואנחנו הרגשנו טוב בבנוקר, אפילו טוב מאד. היציאות מהסוללה היו מרעידות לנו את הכוסות קפה בלילה ואפילו לא הרמנו את העיניים מהעיתון. בהתחלה היה איזה חשש- נפילה? יציאה? חדירה? אבל אחר כך, כשחשבנו שכל הגבול שקט נהייתה פה שגרה. אני אומר את זה כדי שלא תחשוב שאני משלה את עצמי שהיתה פה סכנת חיים, כי גם אם היתה, לא היה לזה שום נגיעה לחמ"ל או לחיילים. בועה. הטבלאות התמלאו בארועים, בהרוגים, בטנקים בוערים, בכוחות אבודים ואנחנו היינו על אוטומט, או שלא היינו, אולי היינו בלחץ, אני כבר לא זוכר. אני כן זוכר שהתנהלנו כמו קהילת חיילים קטנה שיודעים בעיניים עצומות איך ללכת במבוך של החמ"ל להשתין או לעשן סיגריה. היה לנו גם הומור שחור כזה, על זה שתבוא הנפילה בדיוק בסיגריה וזה גם קרה. לא ראיתי כשהנהג של הקת"ח קיבל את הרסיס, אבל שמעתי וגם זה נשכח. יושבים בחמ"ל ורושמים.
אני לא הרגשתי כלום. ארבעה שבועות של שיגרת הפצצות, מסוקים, כוחות שעולים לגבול ועוברים דרכינו, שר הבטחון, ראש הממשלה, שינה מתחת לפלורסנטים. עולם שנקרא בונקר ושום דבר מחוצה לו לא היה באמת ממשי.

אתה יכול לפתוח קצת את החלון? לא, תודה, הבאתי איתי בקבוק.

היה את השבוע האחרון למלחמה. פתאום אגסי, קצין הקשר של החטיבה התחיל להשתגע,
הוא הסתובב באמוק באחד הלילות כשהוא נכנס ויוצא מהחמ"ל קשר- הם מטורפים, ככה הוא החזיק את המצח, הם מטומטמים לגמרי, הכל כבר נגמר והם עומדים לעשות שטויות אתם מבינים את זה? ידענו שמתוכנן מבצע גדול, אבל הוא כל הזמן בוטל או נדחה ולא באמת האמנו שהם יצאו באותו הלילה. עד שהם יצאו. הייתי מול המוניטורים של חמ"ל אויר, אם אני לא טועה אכלנו ביסלי. הקצינים של האויר היו יותר רציניים אבל סך הכל הייתה אוירה טובה. פתאום ראית על המוניטור מן צורה כזו של כוכב נופל, בחיי שחשבתי שזה כוכב נופל, ככה כמו שהוא פתאום תופס תאוצה וסוחב איתו שובל של אור, ככה מהפינה השמאלית של המסך יצא ההבזק הזה והמסך נדלק.

אני יכול לעשן? תודה.

כל החדר קפא. אני חשבתי על אגסי ששלח לי אסאמאס עם ההמראה, האידיוט הזה טוב בדרמות, אתה מכיר אותו וחשבתי על איך הוא ידע שהוא ימות. הייתי בטוח שכל החטיבה הלכה. לא ידענו שזה היה המסלול חזור. שני מסוקים יצאו עם בטן מלאה בחיילים וכל מה שחשבתי עליו זה האסאמאס של אגסי. אחר כך אמרו לנו שהחיילים כבר נחתו.
נשמע לך דרמטי? אז זה לא. תוך עשר שניות הכל חזר לשגרה. הסיגריות בחוץ, ההומור השחור, מישהו הדליק טלויזיה, בדיוק היה ארץ נהדרת. כלום.

אתה יודע איפה הכל נדפק?