תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת
בלילה התרסק מסוק, הטייס היה יהיר, עשה תרגילים מעל לשדה פתוח וחשוך. עלה וירד כמו רמבו בארץ אוייב, צלל אל הקרקע בתנוחה אנכית ועלה אל הכוכבים בנסיקה.
אומרים שהפנים שלו היו עליזות, אולי כתבו תמימות, אני לא זוכרת במדויק את המונח.
אחר כך הכנף פגע בעץ והגיצים הציתו את המנוע.
ההתרסקות הייתה מפוארת, אמרה אישה עגולה עם נמשים. פיצוץ קטן שאחרי רגע הפך להתפוצצות סגולה, אמרה. היא נראתה מרוצה.
גם אני שונאת את הטייס. אני שונאת אותו ומתגעגעת אליו ומקווה שהוא מת מבוהל ושהוא למד את הלקח שלו רגע לפני שהכל נגמר
מרתק. במיוחד המשפט האחרון. במיוחד עכשיו.
תודה שירה
(מה קרה עכשיו?)
כתבתי את השיר הזה –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=6720&blogID=114
בחיי,
השיר שלך מזהיר את הסיפור שלי.
לדעתי הוא גם צוחק על השורה האחרונה
(בצדק כמובן)
אכן. וזאת שורה חזקה במיוחד.
שלחתי לך מייל. מקווה שקיבלת.
קיבלתי, שלחתי, נפלאות האינטרנט.
מה קרה? מתי התרסק. אני חיה בלי טלויזיה.
אבל איך שלא יהיה —
אני לא אוהבת את היוניפורמיות של יחס עויין לכל דבר צבאי.
סבינה,
אני לא רוצה לדחוף את עצמי למי שקורא, אבל אחרוג ממנהגי הפעם- זה סיפור שנכתב על אהבה (שהתרסקה).
בכל אופן, ייתכן שבאיזשהו מקום בעולם בדיוק התרסק מסוק. בנתיים הוא מעךה עשן בראש שלי.
עינת, שאפו.
ההתרסקות היתה מפוארת, והפרגמנט מפואר.
עוד לא הספקתי לחמול על הטייס, וכבר גיליתי שהוא יהיר. עוד לא הספקתי לגמוע את הרושם של האישה העגולה עם הנמשים, ופתאם נזכרתי שהיא מרוצה (כמו עד ראייה, שלכאורה זה לא נוגע לו).
עוד לא הפנמתי את הכותבת, וכבר אני מגלה שהיא שונאת אותו ומתגעגעת אליו.
ורגע אחרי שנגמר, אני נזכר שגם אנחנו מתרסקים.
(האם זו את, שסיפור שלך התפרסם ב"הכיוון מזרח"?)
הו, תגובה מרטיטה לבבות.
כן, גם אנחנו מתרסקים.
וכן, זו אני שכתבה את הסיפור ב"כיוון מזרח".
(קידה, הסמקה)
קטע יפה. לפני שקראתי בתגובות שזה על אהבה שהתרסקה חשבתי(בצורה קונקרטית יותר) על אלה שמחליטים להתרסק,להתפרק ובסוף משאירים אותנו מרוסקים ומפורקים, כמה אנחנו כועסים עליהם !
הקטע כתוב יפה מאד, ולא משנה לי מה הסבטקסט המדוייק שלו, כתיבתך מיוחדת
המון תודה חנה.
את יודעת מה,
אני אפילו לא בטוחה שזאת האהבה שהתרסקה, אולי מדטבר באיבר ההוא שממריא באומץ עיוור, למרות שכל מי שנמצא על קרקעית חדרי הלב צועק לו לרדת
זאת תגובה ללוסי, שם למעלה
נהניתי מהפוסט. הזכיר נשכחות 🙂
באמת?
תזכירי תזכירי, שנדע מה קורה למסוק ההוא