בננות - בלוגים / גיורא פישר / אילן ברקוביץ' בוחר ספרי שירה לכבוד שבוע הספר העברי
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

אילן ברקוביץ' בוחר ספרי שירה לכבוד שבוע הספר העברי

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

המלצות המשורר בשטח על ספרי שירה חדשים לשבוע הספר סיון תשע"ד, יוני 2014

יום ‏11 יוני 2014‏ בשעה ‏01:13‏

המלצות המשורר בשטח על ספרי שירה חדשים לשבוע הספר סיון תשע"ד, יוני 2014:

 

את המלצותיי חילקתי זאת הפעם לכמה קטגוריות: שני ספרי שירה מפתיעים (קטגוריה A); חמישה ספרי שירה טובים שראו אור ממש לאחרונה ושאני עדיין נמצא בראשית הקריאה שלהם אך כבר ברור לי "לאן הם הולכים" (קטגוריה B); ספר שירים אחד חשוב, שראה אור בסוף השנה החולפת ומסמל את רוח התקופה כפי שהיא באה לידי ביטוי בשירתנו (קטגוריה C); חמישה ספרי שירה מעניינים לקריאה שבשלב הזה אני קורא אותם עם הסתייגויות ברורות (קטגוריה D); שני ספרי ביכורים שמעידים על ראשית המסע השירי הפוטנציאלי של מחבריהם (קטגוריה E); וספר שירה דיגיטאלי אחד, שאני ממליץ בחום על קריאתו (קטגוריה F). בואו נתחיל.

 

קטגוריה A: ספר השירה המפתיע ביותר של העת האחרונה מבחינתי הוא הספר "עקרונות הגן" מאת המשורר והסופר רון דהן (2014, הוצאה עצמית). כתבתי על הספר הזה מאמר גדול שפורסם בדף הפייסבוק שלי במסגרת מדור השירה "עיניים רעבות" ואני לא מתכוון לחזור כאן על הדברים אלא רק לציין כי הספר כולל שתי פואמות גדולות ויוצאות מן הכלל לדעתי, "עקרונות הגן" ו"בייבי רוקנרול" (האחרונה מוקדשת לבתו של המשורר, דניאלה) וכן חלק שלישי בשם "שירים שונים" הכולל עוד שישה שירים. וכך הוא מתחיל: "פושט את עורי בסכין יפנית / עור חדש יגדל וימתח / ויסתיר". שירה טוטאלית במיטבה ויצירה אמנותית שהושקעה בה מחשבה גם מבחינת היחידה השלמה של ספר, דבר שכמדומה נשכח מרבים ממשוררי הזמן הזה. למעשה, אלמלא השירים השונים בסוף הספר אני נוטה לחשוב כי זה היה ספר שירה מושלם אך גם כך מדובר ביצירה משובחת שאני ממליץ עליה בחום רב או בהתבסס על לשונו של המשורר: "בואו אל הגן / אל תכבו את האש".

 

ספר שירים מפתיע נוסף של העת האחרונה הוא ספר הביכורים של רחלי ולך, "קערת הפירות מגישה את התפטרותה" (2013, כרמל), שכמה משיריו הבאתי אל דף הפייסבוק שלי. דהן וולך הם ילידי אותה שנה כמעט (1979 ו-1978 בהתאמה) ובכל זאת אצל דהן השירה בשלה יותר משום שזהו לו ספר שירים שלישי ואילו אצל ולך זהו עדיין ראשית המסע והוא מבטיח מאד כבר מראשיתו. אפשר להגדיר את שירתה של ולך כשירה פירותית בעלת עפיצות גבוהה במיוחד כמו בשיר הנפלא שלה "ליצ'י": "בעד ליצ'י אני מוכנה להתחתן. / בעד ליצ'י – בהחלט. / יהיה הר של ליצ'י בכניסה לגן. / יהיה הר של ליצ'י בבר המשקאות… / אנחנו ניסע לירח דבש במטע של ליצ'י… / כשתשאל אותי שאלה, על כל נושא שבעולם, / אמלא פי ליצ'י." (עמ' 16). הרבה שובבוּת וחכמת חיים ורעננות יש בשירתה של רחלי ולך ואני סקרן מאוד לדעת לאן היא תתפתח מכאן ואילך. אל תחמיצו את הספר הזה.

 

קטגוריה B: ספר השירים השני של המשורר גיורא פישר, "צירי חיים", שראה אור לאחרונה בהוצאת קשב, הוא הספר הראשון שאני בוחר לקטגוריה זו של ספרי שירה טובים שברור לי לאן הם הולכים. ספרו של פישר, שקדם לו הספר "אחרי זה" (2010, עם עובד), כולל 56 שירים המחולקים לחמישה שערים וחושפים פעם אחר פעם את חכמת החיים הגדולה של המשורר הזה. הוא ממשיך את דרך הפואטיקה הדיאלוגית שלו מספרו הקודם אך הולך ומרחיב את היריעה מעבר לשירים על בנו מרום, שנהרג במהלך מבצע חומת מגן בשנת 2002, אל שירים העוסקים בארץ הזאת, ביחסים המורכבים עם בני דודינו הערבים, בזקנה לעומת הצעירוּת; ביחסה של אמו אליו ושלו אליה ועוד. רבים משירי הספר הזה הם פנינים של ממש כמו למשל השיר הפותח את הספר שגם הוטבע בגבו ונקרא "קול המוזיקה": "בדרך לקרית מלאכי אני שומע / את הסיני צ'ו ליאנג לין / בקונצ'רטו לכינור של פרוקופייב. / על הפילהרמונית של לוס אנג'לס / מנצח הפיני אסה פקה סלונן. // אלוהים בלל שפת כל הארץ / ניפץ מגדלים. // רק המוזיקה ניצחה אותו: / עלי כינור ועלי נבל היא דוברת / שפה אחת ודברים אחדים // וראשה בשמים." (עמ' 9). לשיר יש מוטו מספר בראשית (מגדל בבל): "ומגדל וראשו בשמים" (יא ד) והוא כולו חוויה מוזיקלית-פואטית-תוכנית מקסימה בעיני. השיגו לעצמכם/ן את הספר הזה ותרבו חוכמה.

 

"ניסויים בחשמל" מאת מי-טל נדלר (2014, ידיעות אחרונות, עורכת הספר: נוית בראל) הוא הספר הטוב הבא. זה אמנם ספר ביכורים לנדלר אך כבר מהקריאה הראשונית בו ברור לי כי מדובר במשוררת בעלת כישרון כתיבה גדול שצריך לקוות כי יילך ויתפתח עם הזמן. הספר של נדלר כולל ארבעה שערים ועומד בסימן של שירים המתמודדים עם הילדות; המשפחה; הסכסוך הישראלי-פלשתינאי והאהבה של נדלר אל בת-זוגה, אופיר, שלה מוקדש הספר כולו. נדמה לי מהקריאה שלי בספר עד כה כי היסוד המייחד אותו לעומת ספרי שירה אחרים שקראתי הוא היכולת של נדלר להגיע לגבישיות שבביטוי כפי שהיא כותבת בשיר "האומץ לחולין" שבו היא מתכתבת עם עמדתה הידועה של המשוררת לאה גולדברג (השיר גם מוקדש לה): "מבקשת להגיע בצלילה עד לשורש העולם / ובחזרה / לשעת חולין צלולה אחת" (עמ' 46). בשיר מוכר יחסית שלה למי שמגיע אל אירועי השירה בתל אביב, "קולות הצלפים בגלגל"צ" היא כותבת כך: "אני מרכזת את כל הקשב שלי בבחירות המוזיקליות/ עד שהריכוז הופך למבט. אולי כך מאמנים צלפים" (עמ' 32). הביטוי הגבישי והעימות של היומיומי שבו עם הפוליטי הוא סימן היכר, DNA, שעל פיו ניתן לאפיין את שיריה. הספר של מי-טל נדלר טוב בהרבה מנימוקי השופטים לפרס שר התרבות שבו זכתה עוד בשנת תשס"ח, שהם בעיקרם סתומים והרבה פחות גבישיים מכתיבתה.

 

הספר הבא שאני מוצא אותו מתאים לקטגורית ספרי השירה הטובים הוא ספר שיריו השני של המשורר עמיר עקיבא סגל, "ארץ אחרת מאוד" (2014, ספרי עיתון 77). עבור סגל, יליד 1980, זהו ספר שירים שני (קדם לו הספר "בשובי מן המילואים", 2008, גוונים). חשוב לי לציין כי סגל משמש גם כמבקר שירה בעיתון המושבים "קו למושב" ולו שם מדור ביקורת שירה בשם "מושב השירה". לטעמי סגל הוא מבקר השירה החשוב ביותר של הזמן האחרון. הוא אמיץ. כותב את האמת – ולא, לא את האמת שלו, כדרכם של פחדנים להתגונן, אלא את האמת האובייקטיבית של האמנות; יודע לזהות שירת אמת וזיופים, בדרך כלל, להוציא חריגות מעטות פה ושם, ובעיקר עושה עבודה חשובה שרבים אחרים לא עושים. אם או בלי קשר לזה, ספר השירה החדש שלו עושה עלי רושם ראשוני מצוין. הוא נוקב. חותכני. מצטיין בשימוש ביקורתי בגוף ראשון רבים (אנחנו), דבר שרבים מבני דורו של סגל לא תמיד יודעים לעשות, והוא עשיר בתכנים אודות מהות חיינו כאן. הנה קטעים מהשיר "עולם ליד עולם" מתוך הספר הזה: "יש עולם ליד עולם, ולא סביר לצאת / מהבדידות. ימים ארוכים מפרידים בינינו, / עצים שצמחו וצמחו ועכשיו אין סיכוי / לפגישה בחושך הגדול. באור שלא מפסיק… / צפיפות בעיקר משלה אותנו, / את כולנו." (עמ' 37)

 

ספר שיריה השלישי של המשוררת רות בלומרט (ילידת 1943), "שמחה גדולה תפרוץ שם" (2014, קשב), הוא הספר הטוב המומלץ הבא שלי. המבט של בלומרט על עולם התופעות הוא מבט מפוכח; מקורי; שנשען על מקורות עבר קדומים ועושה זאת בהצלחה בדרך כלל. העימות שלה עם שר המוות בספר הזה הוא מרתק ומפתיע בכל פעם מחדש בדרכים שבהם היא בוחרת לערוך אותו באמצעות שיריה. הנה לדוגמא שיר הנושא של הספר הזה, שלעומת קודמיו, לא מחולק לשערים: "השמש תבער מחימה / הירח יחוויר, יצטמצם / עת אופנים וגלגלים / יסיעו אותי / בעדינות לא נודעה / ויאמרו זה לזה / שבה מנוחה. / הכוכבים ינקדו הכל" (עמ' 26, שם השיר "שמחה גדולה תפרוץ שם"). "רות רוצה למות" היא כותבת בשיר ארוך יותר מקודמו שהבאתי אל דף הפייסבוק שלי אך נדמה כי ככל שרצונה בכך גדל כך הספר עצמו חי יותר. השיגו אותו, זו המלצתי.

 

אחרון חביב בקטגוריה זו הוא הספר "שעות ליד העולם" מאת המשורר יונתן ברג (2014, קשב), שזה לו הספר השני לאחר הספר "מפרשים קשים" (2012, קשב). אמנם אני נמצא רק בראשית הקריאה של הספר הזה אך מהמעט שקראתי עד כה כבר ברור לי כי המסע הסלעי שברג עומס על עצמו מול העולם; ליד העולם; אבל גם בתוך העולם; נמשך מהספר הראשון אל הספר הזה ביתר שאת. כל מי שישיג לעצמו את הספר הזה, וטוב תעשו אם תנהגו כך, צריך להבין כי הוא יוצא למסע ללא פשרות של קריאת שירה בעומק הלב, באיטיות, במחשבה, לא בסחרחרה ולא בעשיית רושם קלילה הנהוגה במחוזותינו. זה לא מקרי ששניים משירי הספר שפרסמתי בדף הפייסבוק שלי גררו תגובות מעורבות של התפעמות מצד אחד ושל דחייה לנוכח הסגנון הדחוס של הכתיבה מצד שני. שני הקטבים של התגובות הללו הם שגויים לדעתי ומחמיצים את העיקר של מסעו השירי של ברג, שהוא מסע אחר חיפוש האני הפרטי והאני הדורי של המשורר וזמנו בעולם.

 

קטגוריה C: בקטגוריה זו בחרתי את ספר שיריו השלישי של המשורר שחר מריו מרדכי, "מי בעניין שלנו" (2013, עם עובד, עריכה: תמי ישראלי). אמנם כבר כתבתי על הספר הזה, במידת ההרחבה שאפשרו לי לכתוב אודותיו במסגרת המדור "משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ" אך אני מבקש לשוב ולהזכירו משום החשיבות שאני מייחס לעמדה הביקורתית שלו כלפי מנהיגי הארץ הזאת. לכו אל הספר הזה וקראו בשיר "לכן בגללכם" המתבסס על דברי התוכחה של הנביא מיכה המרשתי נגד ראשי העם ומושליו וכן על מקורות ספרותיים נוספים וראו עד כמה הם נכונים אל הזמן הזה, מעוררים למחשבה ובעיקר מטרידים. "שליטים הם ציר הרשע / ואנחנו – אנוסים" כותב מרדכי בשיר הזה (עמ' 8) ופעם אחר פעם אני חושב על טענתו זו נוכח גילויי השחיתות הבלתי פוסקים המתגלים לפנינו חדשות לבקרים אצל מנהיגינו.

 

קטגוריה D: בקטגוריה זו של ספרי שירה שאני מציב סביבם סימני שאלה אודות הסגנון והייחוד וכן על שום ההסתייגויות שיש לי מהיבטים מסוימים בהם כללתי את הספרים הבאים: "שמש שקוהלת לא ידע" מאת סיון הר-שפי (2014, הקיבוץ המאוחד, עריכה: לאה שניר); "נחושת ונהר" מאת נעמה שקד (2014, הקיבוץ המאוחד, עריכה: לאה שניר); "על פי" מאת נמרוד מתן (2013, מוסד ביאליק, עריכה: ליאת קפלן); "הלכנו הרחק עד הנה" מאת ערן ויזל (2012, מוסד ביאליק, עריכה: ליאת קפלן); ו"רָאנָא" מאת חדוה הרכבי, שירים 2012-2005 (2014, הקיבוץ המאוחד). אני יודע שהבחירה שלי בספרים אלו דווקא לקטגוריה הזאת היא לא שגרתית ושונה לחלוטין מזו הרווחת אצל ציבור מבקרי השירה המצומצם שלנו וכן בעיקר בקרב ציבור קוראי השירה אך אני סבור כי כל אחד מהספרים הללו מכיל בעיות מהותיות של סגנון כתיבה ומהות תכנית שלא מאפשר לי להתמסר אליהם בקלות כקורא ביקורתי. מבין הספרים של הקטגוריה הזו בולטים יותר לטעמי ספריהן של המשוררות הנשים דווקא, שהמוזיקה של שירתן עשירה יותר ועמוקה יותר מזו של המשוררים הגברים, שאלו הם ספריהם הראשונים. אני לא חסיד של שירתה של הרכבי בניגוד למבקרים כיצחק לאור או קוראים הליקונאיים בפסטיבלי שער לדורותיו. חזרות בשירה לא תמיד "עושות לי את זה" ואלמלא החזרות והקטלוגים המרובים בשיריה של הרכבי היה ספרה החדש מצטמק בחצי אם לא מעבר לזה. אותי זה מייגע לקריאה וגם שחוק וקלישאתי מאוד אבל את מי שמוציאים לאור את ספריהם באותה הוצאה של הרכבי זה כנראה לא. בהתייחס לשתי משוררות הקבוצה "משיב הרוח", סיון הר-שפי ונעמה שקד, הריני סבור כי דווקא מי שהוציאה לאור ספר ביכורים קודם לספריהן אלו, בכל סרלואי (הכוונה לספר "בית בחיק הלילה" שראה אור בהוצאת אבן חושן), היא משוררת מעניינת יותר, סוערת מהן, פחות מאוהבת במילים ובאלוהים לעומתן ויותר מתמסרת בשיריה לחוויה האנושית בכללותה, גם מוזיקלית הרבה יותר מהשתיים האלו, אך כל זה לא אומר שהספרים שלהן לא מעניינים לקריאה ומומלצים. הם כן וגם אני מקווה לעסוק בהם בעתיד לבוא.

 

קטגוריה E: שני ספרי ביכורים שראו אור לאחרונה ובחרתי לקטגוריה הזאת הם "בחירות" מאת המשורר ערן צלגוב (2013, פרדס) ו"תבוא אחרת" מאת המשוררת ליאל אלכסנדרה אדמון (2014, קשב). אצל שני המשוררים הללו מצאתי את ראשיתו של המסע השירי, כלומר בוסר של התבטאות שירית מצד אחד ועומק של חוויות מתוארות מצד שני, שבהשתלבם יחד יוכלו לשאת פירות משובחים בעתיד. שני הספרים שלהם טובים בעיני אך גם מכילים חריקות פואטיות שאצל קוראי שירה מיומנים הן מורגשות על נקלה. נדרשת לשניים האלה עוד עבודה רבה של כתיבה טובה שאני בטוח שבכוחם להגיע אליה ובתוך כך מכילים ספריהם גם לא מעט שירים טובים בפני עצמם (בסקירה זו השתדלתי להתמקד בחוויית הקריאה בספר שלם ולא בשירים בודדים מתוכו).

 

קטגוריה F: ספר השירה הדיגיטלי הטוב של התקופה האחרונה הוא לדעתי הספר "פרידה בברלין" מאת המשורר והסופר (לעתיד) מתי שמואלוף (2014, בוקסילה, עורך הספר: יובל גלעד). טוב, זו לא חוכמה, זה הספר הדיגיטלי היחיד שקראתי עד כה כספר שירה ועוד בקובץ וורד שנשלח אלי משום שהסתבכתי עם הפתיחה של הקובץ הדיגיטלי אבל כך או אחרת מדובר בספר שירה מצוין, החמישי של מחברו, ממייסדי ארגון השירה המחתרתי "גרילה תרבות". שירי הספר הזה מחולקים, בהחלטה עריכתית נבונה למדי, לשני שערים בלבד, שער הפרידה ושער ברלין, העיר האירופאית הכה אהודה על צעירים ישראלים כיום, ששמואלוף מתגורר בה כעת. בשער הפרידה מציג המשורר מחזור שירי פרידה שלו מאהובתו ושל אהובתו ממנו ואלו שירים עצובים, בלוזיים, וטובים. הנה לדוגמא השיר "אימא שלה אוהבת אותי יותר ממנה": "הוא שולח לאֵימה שירי ריקנות / הוא אורב לבעתה, מתחת לביתה / הוא בודק כל רגע / את הג'ימייל, הפייס והטוויטר שלה" (עמ' 13). יש כאן מוזיקה; יש כאן בלוז; יש כאן הרחקה; ויש כאן גם התכתבות שירית עם אחד ממשוררי מעין הגדולים והנעלמים, נמרוד קמר, שכתב שיר על נושא דומה (ערן הדס קרא אותו). בחלק השני של הספר עוסק שמואלוף בחייו החדשים כגולה יהודי-ערבי, כלשונו בראיונות, בברלין, וכן גם בחיי השירה שלכאורה נטש. בשיר "בוא נאמר את האמת" הוא כותב כך: "אני לא באמת מוכר שירה / אין לי קוראים / רק כמה הורדות וכמה לייקים / אז למי אני כותב / למה אני מוכר את החיים שלי למילים / אני כותב כדי להיות לבד". לכבוד שבוע הספר וחגיגת השירה העברית לא תעשו מאמץ להוכיח את המשורר על טעותו ותשיגו לעצמכם/ן עותק דיגיטלי של ספרו?!

 

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

6 תגובות

  1. מסכימה עם הבחירה וכתבתי על כך בפייס ,אבל מה שכתב אחר כך על חריקות ובוסר צרם לי כאדם ,כי זה מטיל פגם בספר בטרם נכתבה עליו רשימה מעמיקה המבליטה גם את חוזקותיו

  2. גיורא יקר. יופי. חיה אסתר

  3. אהוד פדרמן

    שלום גיורא

    אהבתי את "בדרך לקרית מלאכי… עושה לי חשק להמשיך ולטייל איתך במרחבי השיר

    דרך צליחה

  4. רבקה ירון

    ברכות, גיורא! בחירה נכונה, לטעמי.
    חבל שאני לא יכולה להשתתף בפייסבוק – וטוב שכאן, לפחות, אני יכולה להביע את שמחתי:
    אני שמחה מאוד בשבילך.

    תודה שהעלית.

    • גיורא פישר

      שלום רבקה
      תודה על הברכות החמות
      ולמה שלא תצטרפי גם לפייסבוק?
      שלך
      גיורא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר