מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע

  1. פס גופיה שחור מתעקל מטה מוסט מעט ורק חצי מסתיר פס חזייה בגון טבעי, עולה ויורד עם נשימתה המקפיצה כתף ממנה שמטה ג"קט תכול צמרי אחרי שהתיישבה.   2. אפה פחוס פנימה, היא מבקשת מלצרית שתביא לה קלמרי, מסמנת בידה לחברה שהיא מאחרת.   3. תלתלי פנינה, חולצת טורקיז, מבט יפני כסכין מסתער על ספרי שירה.   4. ...

   (כתבה עם לינקים והערות) הצייר יוסל ברגנר, בן 87 (מהוותיקים!)  גר בשני בתי קרקע קטנים מחוברים ברחוב קטן במרכז תל אביב (מי אמר שאין כסף באמנות?) את הבתים קנה בשנות ה-70 (כבר אז.  ממזר ממולח) לאחר שזכה בלוטו. (הארץ, מוסף גלריה, דצמבר 2007)    

לוֹרֶם איפּסוּם דוּבּלוּם: שניים במחיר אחד (פורסם לראשונה במגזין "קצת תרבות" באתר קצה חוט, 13.1.08) [1] האינטרנט יאכל את הספרות [ר. א. ק.]   מהפכת המידע היא המהפכה הגדולה של זמננו. כולם יודעים את זה. האינטרנט משנה את הדרך שבה אנחנו מתקשרים, שומעים מוזיקה, רואים סרטים. ובתחומים שהאינטרנט עדיין לא השתלט עליהם, הוא עוד ינצח בגדול. קחו למשל את הספרות ...

          לפני כמה זמן כתבתי בבלוג השני פוסט על התמכרויות, שתהה היכן עובר הגבול בין ההתמסרות (החיובית) להתמכרות (השלילית); אפשרויות מעניינות לא פחות פותח הצד השני של ההתמכרות – הגמילה. באנגלית, באופן משונה, אין ממש מילה לגמילה מהתמכרות. על עישון אומרים to quit או to give up, מלים שבלי התוספת 'smoking' יש להם קונוטציה של ויתור ...

  הדרך המעוותת בה את מחזיקה את העט כשאת כותבת את השירים שלך, אצבע אמצעית צמודה לנייר שלוש שורות קודם והעט צומח מהדף כמו עץ נטוי בעת סופת טייפון כך את אוהבת. ואני אוהב אותך כמו שאני מרסק שוב ושוב בין השיניים סוכריות נגד ריח רע בפה המיועדות למציצה בלבד.  

  החורבן מתקפת פרשים על ביצורי גופך, הם יורים ברובים וטלפי סוסיהם מלטפים את השיער הרך שמתחת לבטן. בניקבתך מטפטפים מים, מניעים לוחמים נואשים לפוצץ את טיפת חייהם בפרץ חד של עונג צרוב שלא עוצר בעדך מלשמוע את קולנו, קול המון כקול שדייך: "פתחי לנו שער בקפלי החומה, פתחי, או נשעט אל תוכה."   את מניפה במבוכה דגל לבן. מהססת ...

קטע פרוזה קצר מתוך שלישייה של קטעי פרוזה קשורים, בשם המשותף 3.14 המאוחר הוא יורד במדרגות, מחזיק את שקית הזבל כמטחווי יד מגופו, בקצות האצבעות. האור לא מספיק עד הקומה הראשונה: הוא נעצר באמצע הדרך ומדליק אותו שוב, ובשניה שבין החושך לאור מביט על הדלת החומה. הוא יוצא מן הבנין דרך הדלת האחורית, מפלס מעבר בין עגלת ילדים לדוד שמש ...

בשולי הדיון על עישון , המתפשט בבלוגייה כמו חשפן במסיבת רווקות, רציתי לספר משהו קטן וטפשי על עצמי. אני לא מעשן, אבל נראה שזו רק תאונה (מבורכת) של ההיסטוריה: גדלתי בבית לא-מעשן וזמנים הנחוים להשפעה שבהם רוב המעשנים מתחילים (תיכון, צבא) הייתי ילד-טוב-ירושלים, והסתובבתי בחברה של ילדים-טובים-ירושלים, או במלים אחרות חנונים, שאהבו לדבר על פיזיקה, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, בדיחות נונסנס ...

1. התירי לי, שפירית, בפלג שלך לחלוק הבוקר לרחצה. אני יודעת שיש לך יותר חזקה עליו הוא מקור חייך ומגרש המשחקים מראה כוס שמפניה מיטת כלולות קן אהבה ו עריסת ילדייך קני-הסוף על הגדה מעגנך.   לאות תודה אני אותך אעריץ וממך אלמד איך את אחרי טיסות ארוכות פתאום עומדת דומם כולך בעצמך מכונסת את הנשימה של חייך הקצרים לרגע ...

  סופשנה ותחילתשנה הם זמן מקובל לסיכומים, וכבן מזל מאזניים קשה לי לעמוד בפיתוי. מה גם ש-2007 היתה בהחלט שנת מפתח בשירה העברית – או לפחות שנה שמעניין לסכם אותה. בפרפראזה על המשפט המקובל "הניתוח הצליח אבל החולה מת", ניתן לטעון שבתחום השירה הניתוח נכשל, אבל החולה קם ממיטתו והתלוצץ עם רופאיו. אמנם אף אחד מהמתימרים ליצור עולם שירתי חדש ...