מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
הדרך המעוותת בה את מחזיקה את העט
כשאת כותבת את השירים שלך,
אצבע אמצעית צמודה לנייר שלוש שורות קודם
והעט צומח מהדף כמו עץ נטוי בעת סופת טייפון
כך את אוהבת.
ואני אוהב אותך
כמו שאני מרסק שוב ושוב בין השיניים סוכריות נגד ריח רע בפה
המיועדות למציצה בלבד.
יפה מאוד. במיוחד ש"הכך את אוהבת" (לכתוב?) מתהפך לאהבה אחרת בשורה שאחרי שמקדימה התפוצצות..
אוף רונן, זה יפה, אבל כבר קיוותי למאמר מלומד בנושא… הבטחת.
סורי יעל – אני פשוט מאוד בקוצר זמן בזמן האחרון כי התחלתי קורס גרמנית שתופס לי נתחים אדירים מהשבוע (חוויות ממנו מפורטות בבלוג השני שלי). מאמר על התמכרויות? בהזדמנות.
היי רונן, אולי אולי הייתי מורידה את אני אוהב אותך…
השם, והכיוון של השיר יש להם פשטותף, כובשת.
להתראות טובה
חייבת להצטרף ללא הסבר לטובה – גם לי הפריע "אני אוהב אותך". גם אני אהבתי את השם והשיר.
לא מסכימה. אם תוריד את "אני אוהב אותך" תלך הסיבה/ משמעות של המשפט העוקב.
יפה לך השיר המתהפך..!!
יכולים להיות גם פתרונות אחרים חוץ מהמפורשות של "אני אוהב אותך" כדי ליצור את הסיבה והמשמעות שקיימות במשפט העוקב.
המפורשות הזו פוגמת לטעמי.
אני אוהב אותך או אוהבת אותך – הם משפטים מאד קשים לכתיבה ויש להזהר מהם, לטעמי.
אני דווקא בעד מפורשות וישירות בכתיבה. בעיני הסכנה ב"אני אוהב אותך" וכד" היא הבנליות – שהרי משפטים אלה נאמרו כל-כך הרבה פעמים. אבל בהנחה שעל הבנליות אני מתגבר כאן באמצעות הדימוי (שמבהיר שאין כאן אהבה במובן הרומנטי, האהבה-היא-פרח וכו", אלא סוג של כמעט-התמכרות עם נטיות אלימות), אני לא רואה כאן בעיה.
fair enough!
אהבתי. א.
לעניות דעתי השיר שלם , ככה אני אוהבת לקרוא אותו
אני לא מבינה איך היא מצליחה לכתוב ככה – אבל זה יפה, התיאור של העט שצומח מהנייר כמו עץ נטוי בסופה.
גם אני לא הבנתי איך היא יכולה לכתוב ככה. מזה זה התחיל.
אוהבת מאוד