אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

        חשתי הקלה גדולה משעבר היום ההוא. מאז ומתמיד הרגשתי לא בנוח, לחוצה ואפילו מדוכדכת ביום ההולדת שלי, על אף שמדובר בתאריך די אקראי. כמה שאני מנסה לא לשים על היום הזה, אני תמיד מרגישה באותו יום שזה צריך להיות היום ש-ל-י. עד כאן יכול היה להיות בסדר. הבעיה שהיות יום היום ש-ל-ך, יכול ליצור לחץ נפשי ...

  פוחדת מהעצב, עצובה מהפחד. אומרים שאם הייתי  בפחד פוחדת ובעצב עצובה, מצבי היה הרבה יותר טוב.  

    עכשיו את שופעת. אחרי שהנחת את הזרדים משתי ידייך הקפוצות תדיר, שתי ידייך אלו, שכבר לא מקוששות דבר שנים. לא לפני שהתחננתי למגעך החם והאוהב, התקפלתי ברכות, נמסתי אל הערוגה של שתי ידייך אלו וחיכיתי. את הנחת את הזרדים משתי ידייך הקפוצות תדיר, (אולי רק כי עייפת לרגע מלקפוץ את עצמותך), ושפעת אליי מאד בטוב ואהבה,  ששמחתי בשבילך ובדרכך ...

      שמנו עין על הסרט ההוא כבר לפני כשבוע-שבועיים, ועתה חדלו התירוצים, כבר ישננו כדבעי, היינו אצל ההורים, התפייסנו ורבנו שוב, עוד קפה כושל וערב ויום שלמים בבית, והנה אנחנו בקולנוע. מזמן כל כך לא הלכתי לסרט בחוץ, יש לי כבלים ויש מחשב ואני לא כזה מתה על סרטים, הספיקו לי השנתיים ההן כמנויית סינמטק, מאז אני לא מסוגלת ...

      (זו גרסא שעלתה לי בראש היום כששמעתי את הביצוע של אזנבור ב 88FM). אפשר לזמזם בפזמון במבטא הראוי, בכדי לטעום. את פיסה של אמנות / תרגום חופשי ל La Boheme בביצוע שארל אזנבור ————————————————————————————— היו זמנים במחוז המונמרט הצעירים של היום לא יבינו, איך פרחי הלילך שטיפסו ועלו הציצו אל בין חלוננו. ובביתנו הקט, בקן החמים, שם אהבנו מעט. ...

      (מבט על) במה עסקינן אתן נמלים, אני – עצובת בוקר. כל הזמן פחד מאז ועולם – נחש מכיש מכיש נח. נוזל צהבהב מתפשט בעורקים אני מפסיקה. אני מפסיקה. עושה כלים, אוהבת. הזמן נותן זמן. איך יכול להיות קודם כך עכשיו ככה, יכולה להיות.        

  ועכשיו  די  

      הלכנו להופעת ג'אז. משהו קליל, כייפי. היינו צריכים לשמח את עצמנו. מקום שלא הייתי בו שנים רבות, ישבנו וגם טיילנו בין האנשים, אפילו צילמתי פה ושם. באיזשהו שלב תמיד מגיע הרגע שרוצים לאכול. גם לשתות, אבל בעיקר לאכול. בכלל, רעב גדול אוחז בי לאחרונה. התיישבנו לשולחן, הזמננו, הגיע (לא לוקחת כלום כמובן מאליו). אכלנו בכל פה. ואז ...

      אני לא רוצה לומר לכם מתי לאחרונה עברתי דירה, וגם לא רוצה בזאת לפתוח פה לשטן. בואו נאמר שהיה זה מתישהו בתקופת ימי בית שני. מאז אני כאן,  ואני לא רוצה לשמוע בכלל על בעלי בתים שמהרהרים בהון שיפיקו ממכירת דירתם שבשכירותי, לא על ארגזים, מסקינגטייפ, מובילים או חיפושי דירות ובודאי שלא על אותם ימים נוראים שזכורים ...

        היום אסיט את שיער ראשך ממצחך ואלחש לך מילה.   אלחש לך מילה, הברה, תחילתה, אפקח את שפתיי, כמעט ואפתח ואומר, הגה ראשון יכון במורד הגרון, כוונה תהמה בבטני,  תבוא מהאין, המלא השלם החלקי. ועדיין דבר לא קרה. היום  לא אצעק, לא אצטרך דבר, אפילו לא ממך. היום אסיט את שיער ראשך ממצחך, ואתן לך שקט. ...