אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
עכשיו את שופעת.
אחרי שהנחת את הזרדים משתי ידייך הקפוצות תדיר,
שתי ידייך אלו, שכבר לא מקוששות דבר שנים.
לא לפני שהתחננתי למגעך החם והאוהב,
התקפלתי ברכות,
נמסתי אל הערוגה של שתי ידייך אלו
וחיכיתי.
את הנחת את הזרדים משתי ידייך הקפוצות תדיר,
(אולי רק כי עייפת לרגע מלקפוץ את עצמותך),
ושפעת אליי מאד בטוב ואהבה,
ששמחתי בשבילך ובדרכך הנפתחת לרוחבה,
שנמנמתי בין ידייך הפרושות פתאם.
וחזרנו לאחור, את עם הידיים המבוקשות שלך,
אני עם הנמנום המתבקש שלי,
ועשינו יחד משהו שצפו בו מלאכים.
מעלה דמעות לגרון… וואו רונית, איזה חסד. בייחוד שלוש השורות האחרונות.
לי יקרה ורגישה,
תודה רבה.
אכן חסד כשניתן לראות אותו או לעודד את קיומו.
כמה אמת וגעגוע ובגרות
מירוש תודה.
אמת געגוע ובגרות – כל מילה, מילה.
את מחזקת.
מרגש
תודה, תמי.
מרגשים הדימויים הטבעיים לידיים. בראשון הן ערוגות. בשני הן מקוששות אהבה.
לא יודעת אם זה לאמא. אבל זה מרגיש לי ככה בסוף השבוע הזה. היו הרבה שירים על הורות. נושא שמאד מעסיק אותי ומרגש אותי.
תודה איריס,
על התגובה ועל רגישותך בקריאה.
מאוד יפה
תודה איציק,
לכבוד הוא לי.
הי רונית, שיר עם מלאכים תמיד ממיס אותי ואני כבר לא רואה שיר בעיניים רק ריפרוף כנפיים נעים וחום חלב טעים ומקסים.
איזה כייף, סיגל,
זו המטרה: שלא יראו שיר בעיניים,
אלא חזיונות ….
את מתוקה ומלאת דמיון.
לא ממש ברור מי הן שתי הדמויות הנשיות בשיר אך זורם ביניהן הרבה חום והרבה אהבה זה ברור לגמרי וזה יופי
שבוע טוב רונית
תודה, ריקיל'ה.
שמחה שלא לגמרי ברור, כי הייתי בטוחה ששקוף לחלוטין.
ככה כל אחד יפרש לפי הרהורי ליבו.
היום בנחל עמוד עם אפרת מישורי קראנו שירי מלאכים של רילקה… והנה השיר שלך, לא פחות מלאכי!
תודה, סבינה.
אחחח נחל עמוד,
ועוד ביחד עם קריאת שירה.
את יודעת לחיות !