חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים.
זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל,
שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו,
שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר,
שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה,
ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם,
אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ,
ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה,
אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים,
אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,
הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל,
ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ??
אחרי הכל,
כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני
כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה.
אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה
לועידת פסגה אזורית לפחות.
אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה
שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ??
ובכן, לא אני. לא ולא.
על כך ועוד, בטורים הבאים.
מתי טוב
פוחדת מהעצב,
עצובה מהפחד.
אומרים שאם הייתי
בפחד פוחדת
ובעצב עצובה,
מצבי היה
הרבה יותר
להיות בכל סיטואציה במלוא הנוכחות- זה הכי טוב: בפחד לפחוד ובעצב להתעצב
למצות כל רגש עד תום ללא התפעלות מיותרת או דמיון עודף
כי הפחד כשלעצמו משתק
שירך מעורר מחשבה, רונית
היא ראתה, איריסי! עליו הייתה הרשימה המעולה והכל כך מצחיקה על הקולנוע.
רוניתי מתוקה, כבר קראתי שאת חוגגת, אז חוץ מברכות ואיחולים המון, רוצה להגיד, שהעצב, ככה אני מרגישה, הוא מנוע ליצירה. אולי בגלל זה אני מרגישה שאת כל כך יצירתית. מאד מאד אוהבת את דרך ההסתכלות שלך על דברים ואת דרך הכתיבה הייחודית הזאת, שפגשתי בה לראשונה, פה, במטע.
נשיקות נשיקות ועוד ברכות.
זה כל כך נכון מה שכתבת, רונית.
היכולת לחוות את הרגשות, גם הקשים, ולא לברוח מהם היא חלק בלתי נפרד מחיים מלאים. בלי החושך אין אור. ובעצם לא מדובר בחושך. הרגשות, כולם, הם צבעים בקשת. כתבה על כך מאוד יפה פמה צ'ודרון בספר "כשהחיים מתפרקים". ממליצה לך לקרוא אותו בהזדמנות.
הי רונית, אני מאלה שאומרים לראות את הטוב במה שיש ואז תמיד טוב. (נאה דורשת לא תמיד נאה מקיימת) אז בנתונים הקיימים בשירך הטוב הוא שבזכות מי שאת יצא לך שיר:)
ואם להמשיך את רוח יום ההולדת שנושבת כאן בין התגובות הרי שאם נולדת היום ומחר מתחילה לה שנה חדשה אז יכולה לאחל לך איחול שתמיד יתגשם לך ביום הולדתך, שכל יום תיוולדי לשנה חדשה.
(בתקוות ענק שכל הטוב יהיה רק יותר ויותר טוב).
.
אני מעדיפה את
"בפחד פוחדת
ובעצב עצובה"
מאשר הפוך,
כי אני רוצה להדגיש את המצב של הימצאות בתוך רגש ובתוכו התאמה,
נגיד"פוחד בפחד ועצובה בעצב" יכול להישמע קצת כמו פוחדת מה-פחד או עצובה מה-עצב,
וזה כבר דבר שונה לגמרי !
פה כבר מדובר על תגובות להרגשה,
התנגדויות, אקשן, במקום ההרגשה עצמה.
מה שיש.
אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
להיות בכל סיטואציה במלוא הנוכחות- זה הכי טוב: בפחד לפחוד ובעצב להתעצב
למצות כל רגש עד תום ללא התפעלות מיותרת או דמיון עודף
כי הפחד כשלעצמו משתק
שירך מעורר מחשבה, רונית
אכן, חנה,
הרבה יותר "טוב" …
וכן, מלוא הנוכחות, זו הפואנטה.
מה שרוב התורות הרוחניות אומרות.
רונית יקרה
הפתרון לכל זה:
אכלי מלפפון קר
זה יסדר לך הכל
(לכי לראות "יהודי טוב". זההסרט הכי אנטי "רוחני" שראיתי. ענק.
היא ראתה, איריסי! עליו הייתה הרשימה המעולה והכל כך מצחיקה על הקולנוע.
רוניתי מתוקה, כבר קראתי שאת חוגגת, אז חוץ מברכות ואיחולים המון, רוצה להגיד, שהעצב, ככה אני מרגישה, הוא מנוע ליצירה. אולי בגלל זה אני מרגישה שאת כל כך יצירתית. מאד מאד אוהבת את דרך ההסתכלות שלך על דברים ואת דרך הכתיבה הייחודית הזאת, שפגשתי בה לראשונה, פה, במטע.
נשיקות נשיקות ועוד ברכות.
תודה לך, איריס א. המקסימה !!
העצב אכן יכול להיות מנוע ליצירה,
אבל עוד יותר: השמחה !
איריס אליה,
מלפפון קר, את אומרת ?
זה כל הסיפור ?
:))))
אבל אני אוכלת.
הי, והסרט הזה: עליו בדיוק כתבתי לפני שני פוסטים. מצחיק !
סליחה, זה היה לאיריס קובליו.
היי רונית
מסכימה איתך, לא יודעת איך עושים את זה, אבל אבל הפחד עובר, רק שמרגישים שזה נורא, נורא מפחיד… כל כך מפחיד… שדי…
להתראות טובה
הי טובה.
היה מיוחד מאד לראות אותך אתמול !
את יפה ויש לך קול סוף הדרך.
את אומרת שהפחד עובר כשהוא מגיע לשיא שיא שיא של פחד ?
אני לא יודעת. …
לדעתי רק כשנמאס ממנו סופית, אפשר לוותר עליו ואז הוא עובר.
חכם
החיים תמיד חכמים עלינו, מירוש.
אבל לנו יש אפשרות.
זה כל כך נכון מה שכתבת, רונית.
היכולת לחוות את הרגשות, גם הקשים, ולא לברוח מהם היא חלק בלתי נפרד מחיים מלאים. בלי החושך אין אור. ובעצם לא מדובר בחושך. הרגשות, כולם, הם צבעים בקשת. כתבה על כך מאוד יפה פמה צ'ודרון בספר "כשהחיים מתפרקים". ממליצה לך לקרוא אותו בהזדמנות.
ושלא יישמע שאני חושבת שקל לעשות את זה. ממש לא.
חני יקרה.
את צודקת מאד.
ופמה צ'ודרון היא אחת האהובות עלי.
הזמנתי את ספרה "Start Where You are"
מחו"ל, והוא אחד הספרים שהכי השפיעו עליי.
רוניתי, אני מכירה ומבינה. ולמרות האירוניה הדקה, מסכימה עם האומרים… {}
ליקה,
את כל כך חכמה !!!
הבנת בול.
תודה, עודחיבוק!
תובנה נפלאה, ומזל טוב לך יקירה, שתשמחי תמיד מהחיים, והפחד והעצב הם בעצם תבלין!!:)
אז אם חני כבר גילתה אצטרף גם אני בברכות מזל טוב ויומולדת שמח!
תודה לך מירי היקרה 🙂
תודה חניל'ה היקרה !!
תבלין, את אומרת ?
לא תבלין כל כך סימפטי כשמדובר בסחוג שמטיס לשמיים …
במינונים קטנים זה תבלין, כן.
אבל תזכירי לי מה זה מינונים קטנים ?
לא כ"F מכירה אותם בחיי ..
הי רונית, אני מאלה שאומרים לראות את הטוב במה שיש ואז תמיד טוב. (נאה דורשת לא תמיד נאה מקיימת) אז בנתונים הקיימים בשירך הטוב הוא שבזכות מי שאת יצא לך שיר:)
ואם להמשיך את רוח יום ההולדת שנושבת כאן בין התגובות הרי שאם נולדת היום ומחר מתחילה לה שנה חדשה אז יכולה לאחל לך איחול שתמיד יתגשם לך ביום הולדתך, שכל יום תיוולדי לשנה חדשה.
(בתקוות ענק שכל הטוב יהיה רק יותר ויותר טוב).
.
כל יום להיוולד לשנה חדשה, זה איחול נפלא, סיגל.
תודה מתוקה.
רונית זה גם יומולדת של אימי, הגדיים פורחים מאוחר, ושורדים אחרי כולם.
את לא באמת עצובה.
כולנו עצובים.
אבל באמת להיות שם, את לא.
הרבה אושר.
מזל טוב מצטרפת לאיחולים
תודה לך חנה.
תודה אביטל.
את צודקת לגבי מה שאומרים על גדיים, אכן פריחה מאוחרת.
שורדים – הזמן יגיד ..
"את לא באמת עצובה" :))))
זה משפט מעולה. דוז פואה.
כולנו עצובים, זה נכון.
רוצים כבר את אמא או אבא.
יפה כמו מכתם.
איזו מחמאה יפה, סבינה 🙂
לכי על זה רונית. אם את כבר יודעת לפחוד בפחד ולהיעצב בעצב, כבר מצבך "הרבה יותר טוב" :). שיר-תובנה יפה מאוד.
(ניסיתי לקרוא: "… פוחדת בפחד/ועצובה בעצב" – כלומר בסדר מילים הפוך. מה את אומרת?)
יומולדת שמח (הבנתי נכון?) ושנה נ-ה-ד-רת.
תודה, תלמוש. שנה טובה גם לך.
אני מעדיפה את
"בפחד פוחדת
ובעצב עצובה"
מאשר הפוך,
כי אני רוצה להדגיש את המצב של הימצאות בתוך רגש ובתוכו התאמה,
נגיד"פוחד בפחד ועצובה בעצב" יכול להישמע קצת כמו פוחדת מה-פחד או עצובה מה-עצב,
וזה כבר דבר שונה לגמרי !
פה כבר מדובר על תגובות להרגשה,
התנגדויות, אקשן, במקום ההרגשה עצמה.
מה שיש.
חכם, עצוב, מפחיד, מזדהה.
🙂 הבנתותי, אומי.