אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
(מבט על)
במה עסקינן
אתן נמלים, אני –
עצובת בוקר.
כל הזמן פחד
מאז ועולם – נחש
מכיש מכיש נח.
נוזל צהבהב
מתפשט בעורקים
אני מפסיקה.
אני מפסיקה.
עושה כלים, אוהבת.
הזמן נותן זמן.
איך יכול להיות
קודם כך עכשיו ככה,
יכולה להיות.
אני והעיר הקדושה
לא ספרתי הברות. אני גם לא בטוח שמבחינת התוכן הם "למהדרין" (כמו שכתבת) אבל הם נחמדים מאד
בוקר טוב
שמחה שאהבת, גיורא.
ואכן, כמו שספרו כאן מי שהשקיעו 🙂
ההברות מתאימות להייקו,
אבל החלטתי שהם לא הייקו באמת, אז הורדתי את הכותרת ההיא.
אני דווקא ספרתי הברות ( מה לעשות, רואה חשבון) ואהבתי אותן, אחת אחת ובעיקר, יחדיו
שבוע טוב
תודה, אהוד.
כולן יחד וכל אחת לחוד.
ותראה כמה צריך לפעמים רואי חשבון כאן 🙂
רוניתוש את גדולה!
יכולה להיות, מירוש 🙂
רונית, אהבתי "עצובת בוקר"
ו
"הזמן נותן זמן"
ואני לא סופרת הברות אלא צלילים וכתמי אור. ויש לך:)
צלילים וכתמי אור,
אהבתי, איריס יקרה, תודה.
יפה ,רונית: אתן נמלים אני עצובת בוקר
הזמן נותן זמן -אהבתי
תודה, חנה.
יודעת שקראת.
אני מוקסמת מ"עצובת בוקר"… והשאלה בהייקו האחרון מוכרת לי היטב. 🙂
לי יקרה,
צריך להקים מועדון עצובת הבוקר 🙂
אבל לפעמים מותר יהיה להיות בו שמחים ולאכול פנקייקס.
המפגשים ייערכו אחרי 11 בבוקר.
אני עצובת צהריים. בבוקר טוב לי. אבל הביטוי הוא יפה 🙂
🙂
אין לי מושג אמיתי מה אני אמורה לספור. אבל אהבתי מאד את השלישי.
אי-ריס,
את א-מו-רה לס-פור – ה-ב-רות,
וכאן המשוררת באמת מקפידה – כדרוש בסוג שירה זה – על מספרן.
התכנים? מה אמר אליושע( ב"חיים כמשל")? "איפה הפרחים כולם?" איפה פרחי הדובדבן? ההרים החתולים בערפל – מהציור היפאני? הענף הדק? הקונטורים החדים של החוויה החד-פעמית, וכו'. ועוד מרכיבים?
משה משה,
אכן, אין פרחים, אין עץ דובדבן, אין קונטורים, אין יפאניות, אפילו אין הייקו,
יש נמלים ויש עצב לארוחת הבוקר.
אבל זה בסדר.
🙂
איריס, תודה על המקוריות.
עכשיו כבר לא צריך לספור 🙂
והשלישי – תודה שנתת לו חיים.
(או אישור).
רונית מתוקה,
האמת שלא ממש הבנתי מה משה רצה בדיוק להגיד בהערה שלו אלי או אלייך, אבל באופן כללי אני לא מתחברת לאומנות שמכתיבה חוקים. אם זה נוגע, זה נוגע. מה זה מעניין אותי אם זה 5 7 5 או 6 6 6 ?!?
יכול להיות שזה מעיד על איזה ווירטואוזיות של המחבר. אבל גם ווירטואוזיות טכנית לא מרגשת אותי.לא במוזיקה. לא בציור. וגם לא בשירה.
בקיצור. חזרתי בכלל להגיד לך שלא כתבתי לך על ה"עצובת בוקר". שגם אותו אהבתי. ובגלל שכולם כתבו את זה, שכחתי.
אפשר גם בלי לספור הברות למשל לספור נשימות ומקוריות, אהבתי את הקצרים, מציצים מתחבאים ועצובת בקר, גדול!!!
חני,
איזו הגדרה נפלאה ה"מציצים מתחבאים" שלך.
אכן קצרים ולא הייקו.
אהבתי!
תודה, אומינקה !!