מפה להליכה לאיבוד נתיבותית הלומת אייטיז, סופרת נוער בהתהוות, ניצולת הבורגנות הישראלית החדשה
אמש שוטטתי בחנות ספרים ובאגף ספרי הילדים נערמו לגובה הרב ביותר עותקים של הספר "שרשרת זהב". שירי מופת לילדים, זו כותרת המשנה. ואכן מדובר באוסף של שירים נהדרים ברובם, שאיורים יפהפיים, מעשה ידי בתיה קולטון, מלווים אותם. ובכל זאת, אחרי שקראתי אותו מכריכה לכריכה סגרתי אותו בזעם והחלטתי להחזירו ולתבוע את כספי.
מילא שלכל אורכו טורחת העורכת נירה הראל להדגיש בפני הקוראים (ההורים שאמורים להקריא לילדיהם) שאת ההיסטוריה של שירי המופת לילדים בעברית אפשר לספר רק דרך סיפורה של האוכלוסייה האשכנזית בישראל. כמה פעמים, בפסקאות ההקדמה שלה, היא מציינת, לבל נשכח, שכל המשוררים הללו כתבו באירופה או הגיעו ממנה. לשקר הזה אני כבר רגילה. כל ילדותי סיפרו לי אותו בבית הספר. הוא כל כך ישן שהוא מחלץ ממני פיהוק אדיש.
מה שהטריד אותי יותר הוא הניסיון לאנוס את שירי הילדים לספר סיפור לאומי. שיאו של הניסיון הוא בחלקו השני של הספר, "ערב קום המדינה." העורכת כותבת: "בעשורים הראשונים של המאה העשרים המשיכו המשוררים החשובים שעלו לארץ ישראל לכתוב שירי ילדים בעברית… מרביתם סיגלו לעצמם בהדרגה נושאים חדשים, ברוח ערכי התקופה, כמו אהבת המולדת, חשיבותה של עבודת כפיים, אומץ לב, צניעות ואיפוק."
ולראיה, השירים שנכללים בשער הלאומי הזה: "כובע קסמים" ו"מה עושות האיילות" של לאה גולדברג, "מיכאל" ו"עייפה בובה זהבה" של מרים ילן שטקליס ו"בוא אלי, פרפר נחמד" של פניה ברגשטיין.
מה הקשר בין השירים הללו לתיאור של העורכת? שום קשר.
יתר על כן, העורכת מפספסת את כל המהלך הנשי החתרני של התקופה הזו. הנשים שכתבו לילדים יצאו נגד ערכי הביחד הלוחצים והשוביניזם של החברה. כי מה רוצה הילדה ב"כובע קסמים"? מוצא מן המציאות, קסם. היא מבקשת להרחיק מכאן אל ממלכות הבדיה: "ואיש לא יבין, ואיש לא ידע / כי נוסעת בים ילדה לבדה." והילד ב"דני גיבור" של מרים ילן שטקליס? – מחנכים אותו להיות גבר, לא לבכות, ואילו אצלו הדמעות זולגות מעצמן. אי אפשר לגרום לו להפוך את טבעו הילדי ולהתקשות כמו אבן.
דווקא השירים הטובים באוסף, אלה שנזכרו קודם והשירים הנפלאים של ע. הלל ונורית זרחי, מוכיחים שסוד שרידתן של יצירות לילדים הוא העובדה שהצליחו לחרוג מהאידיאולוגיה וממערכת הערכים של תקופתן. משום שהן פונות לדמיונם של ילדים וללהיטותם אחר אנרכיה, המצאה פרועה, שיבושים והיפוכים של סדרי העולם.
אז מה הניע את הראל להדביק בכוח, בכזב, את השירים לתבנית אידיאולוגית?
חשבתי על שני הסברים:
הראשון – ההורים הם שקונים את הספר, והעורכת ניסתה להעניק לו ערך מוסף, לעשות אותו לקאנוני או קלאסי על ידי פניה לסיפור הציוני. כלומר, יש פה ניצול ציני של הרגש הלאומי והפיכתו לאמצעי מכירה.
השני – העורכת בכלל לא הבחינה בסתירה, משום שבתודעה שלה שירי הילדים הקלאסיים שייכים לתקופה תמימה ונקייה יותר בתולדות ישראל, לזמן שבו כל מה שעשה הצבר יפה הבלורית היה בהכרח קשור לערכים של "אהבת המולדת, חשיבותה של עבודת כפיים, אומץ לב, צניעות ואיפוק." ולא היתה גזענות, ולא היה דיכוי, וידיהם של האזרחים הנכונים היו לבנות וטהורות.
כרגע, אני לא יודעת איזה הסבר מעורר בי חימה גדולה יותר.
דברים כדורבנות, אבל אם את טוענת שחלק מהנאמר הוא דבר שקר, כדאי להביא דוגמאות תומכות למשוררי ילדים בני אותם שנים שאינם ממוצא אירופאי, כי אני לא מכירה ודווקא הייתי רוצה להכיר.
בחג ביכורים האחרון אותו עניין העסיק אותי מזווית אחרת – חשבתי על שקר טקס הביכורים, בשכונה בה גדלתי, שכונת שכירים שלא היה בינם לבין חקלאות דבר, אך זה לא הפריע לנציגי משרד החינוך לנהל טקס, שהיה העתק חיוור של הטקסים האותנטיים בהתיישבות העובדת. אני מניחה שזה היה נסיון להאציל מרוח העבודה החקלאית וערכיה גם עלינו, אבל התוצאה הייתה פתטית ועלובה ויצרה תחושה עמוקה של זיוף שהטרידה אותי אפילו כילדה.
גם אני לא מכירה משוררים מאותה התקופה שמוצאם לא היה אירופאי ואשמח להכיר.
לעומת זאת לא מובן לי הצורך המאולץ לציין מוצא עדתי כשכותבים ספר לילדים. אני גדלתי על השירים האלה כשירים "ישראלים". לחשוב עליהם כשירים אשכנזים (או ספרדים, לצורך העניין) זה סתם לקלקל את ההנאה שבהם. לא נראה לי שלאה גולדברג או מרים ילן שטקליס כתבו שירים אשכנזים. הן כתבו שירים. שירי ילדים, שירים למבוגרים, שירים עצובים, שירים חכמים וצחיקים. אשכנזים??? מה הטעם?
אני לא בטוחה שזה צורך מאולץ. הגיוני שנירה הראל ביקשה לקבע את השירים על הרצף התרבותי המוכר לה, של מסורת הכתיבה האירופאית לילדים. רבים מהעולים החדשים בתקופת העליות הראשונות הגיעו לארץ כשהם דוברי עברית. ידועים הסיפורים על לוין קיפניס, מסייר בין גני הילדים ומלמד את הילדים לשיר את שיריו. חוקר ספרות ילדים יכול להתמקד בשאלה המסקרנת, עד כמה אכן הושפעו שירי הילדים שנכתבו כאן מהמסורת האירופאית, ועד כמה נתרמו מהמקום עצמו. האם הומצאה שפה שירית חדשה ומקומית, או שהשירים המוכרים משם עברו תרגום והתאמה. שאלה נוספת היא אם אכן נעשה כאן עוול, האם יש התעלמות ממסורת שירית מקבילה, שירי ילדים של יוצאי המזרח. מסקרן.
מירי, שירה,
אני לא יודעת אם נכתבו שירי ילדים על ידי עולים לא-אירופאיים. אני לא בעד הפליה מתקנת ולא בעד פוליקלי קורקטנס, אבל מכאן ועד לספר את סיפורה של התרבות הישראלית כסיפור תרבותן של התפוצות האירופאיות, המרחק גדול. הראל (שאגב, אני אוהבת את ספרי הילדים שלה) היתה יכולה לכתוב: הספר מוגבל ליצירות שנכתבו על ידי עולים מארצות אירופה, משום שבימים שבהם נכתבו היתה הפרדה תרבותית שלא איפשרה ליוצרים ממוצא אחד לעבור קנוניזציה. זה מתקבל על הדעת. במקום זה היא מספרת בשיא הטבעיות: היו משוררים עבריים באירופה. הם כתבו לילדים. אחר כך הם הגיעו לישראל והמשיכו לכתוב לילדים, וגם ילדיהם כתבו לילדים, וכך קיבלנו את שירי המופת לילדים בעברית. הצורה שבה הדברים מוגשים היא שמפריעה לי, אבל כאמור, לא יותר מדי ומניתי את הסיבה לכך. אני יותר מודאגת מהנסיון לכפות על שירי הילדים הקלאסיים תכנים לאומיים, כשבפועל אין בהם דבר מזה.
הניסוח שלך הוא ניסוח מגוייס וגס, ולגמרי פוליטי בעיניי – "הספר מוגבל" – מוגבל? ומה זאת ההתנצלות המופרכת הזאת, על אודות ההפרדה התרבותית? היש יותר pc מההתנצלות הזאת? הספר מספק מבט פנורמי על מה שישנו, אין גבול למה שאין בו. גם אין בו שירת ילדים ממוצא פלסטיני. אז? ברור שהייתי מאד רוצה לשמר בזכרוני שירי ילדים מצד הסבתא הצפון אפריקאית שלי, אבל אין כאלה. אולי משמעות החסר היא שהתרבות הצפון אפריקאית הבינה באופן אחר גידול ילדים, אולי בחברה הדתית לא היה מקום לשירת ילדים חילונית, למשל. אני אבדוק עם אמא שלי, מה היא זוכרת. דווקא הניסוח אותו שללת מתקבל על דעתי לגמרי – הספר מייצג נאמנה את מלאי השירים הקיים. זו עובדה. למה אין שירים אחרים, זו כבר פרשנות שמקומה בספרות מחקרית.
מירי, הפוסט שלי לא עוסק בכלל בשאלה למה אין שירים של משוררים לא-אירופיים בספר הזה, אלא בשאלה: מדוע הנסיון חסר השחר לקרוא בשירי הילדים תוכן לאומי שאיננו קיים?
ולהערתך, בספר שמתיימר לקבוע קנון (במקרה הזה את אוסף שירי המופת העבריים לילדים) יש מקום לעסוק בתנאים התרבותיים שאפשרו לו להתגבש. הוא אפילו חייב את זה לקוראים שלו.
לכתוב "הספר מוגבל ליצירות שנכתבו על ידי עולים מארצות אירופה, משום שבימים שבהם נכתבו היתה הפרדה תרבותית שלא איפשרה ליוצרים ממוצא אחד לעבור קנוניזציה" זה שיא הפוליטיקלי קורקט. לדעתי הטעות שנירה הראל עשתה היא להתייחס באופן מגמתי לחלוקה של ספרות "אשכנזית", בעיקר אם אין אלטרנטיבה אחרת. ושוב, עבורי השירים האלה ישראלים לכל דבר. אני גדלתי עליהם ככאלה. אמא שלי (הלא-אשכנזיה, למרות שזה לא רלוונטי) גידלה אותי עליהם ככאלה, ואני לא רואה שום סיבה לראות אותם כ"אשכנזים". זה טיפשי בעיניי.
שירה, את צודקת. הבעיה היא באמת באזכורים של הראל באשר ליבשת המוצא של המשוררים. גם אני גדלתי על השירים האלה, ויש בהם הרבה יופי בעיניי משום שהם ביטוי לאהבת העברית והילדות, ונקיים לגמרי ממחויבות לתפיסת עולם כזו או אחרת.
כן, ואני לחלוטין מסכימה איתך בנוגע לניסיון לשייך גאווה לאומית לשירים שאין בהם משמעות כזו.
סביר להניח שנירה הראל שייכת לעולם עם תפיסות אנכרוניסטיות שבואי נקווה שיעברו מן העולם בקרוב…
ניתוח חד וחכם.
איזה מזל יש לנו שאנחנו חיים בתקופה יותר מפוכחת יותר ביקורתית,יותר פמיניסטית.
תודה אורי נהניתי
אני הייתי הופכת את הניתוח לסאגה כולל צילום הכריכה שבטח גם היא לוקה לא מעט.
האמת נראה לי שמי שפה אנכרוניסטי להחריד היא נירה הראל. או שעדיין יש קהל שקונה את הלוקשים האלה. כנראה שכן.לצערנו.
אורי, אשאל את אותה שאלה, אבל אחרת:
כתבת,
"טורחת העורכת נירה הראל להדגיש בפני הקוראים (ההורים שאמורים להקריא לילדיהם) שאת ההיסטוריה של שירי המופת לילדים בעברית אפשר לספר רק דרך סיפורה של האוכלוסייה האשכנזית בישראל. כמה פעמים, בפסקאות ההקדמה שלה, היא מציינת, לבל נשכח, שכל המשוררים הללו כתבו באירופה או הגיעו ממנה."
האם נירה הראל ציינה את המילה אשכנז, בכל ניגזרת שהיא? או שהיא התייחסה למסורת הכתיבה האירופאית לילדים?
ניחוש שלי: התוספת אשכנז היא תוספת שלך, תוספת מיותר בעליל. נירה הראל ביקשה להציב את הפעילות בארץ על איזה רצף תרבותי רחב יותר. אם זה כך ואני צודקת, הפוסט הזה כתוב באופן מטעה ומסולף.
מירי, חבל שאת נטפלת לפסקה הזאת, וממחמיצה את הטענה הכוללת של הפוסט שלא קשורה אליה.
וכן, הראל כותבת בפירוש, פעמיים, שהמשוררים שנכללים בשער הראשון והשני נולדו כולם במזרח אירופה. בלי לקשר את זה למסורת כתיבת שירי הילדים שם, אלא כעובדה יבשה הראויה לציון.
יש הבדל בין "אשכנזי", שזו מילה שטעונה במטען עודף של עדתיות, כלומר כשאומרים את המילה הזו תיכף מחפשים איפה מתחבא המזרחי שממול, לבין "אירופאי", או מזרח אירופאי, שנושא לגביי לפחות, מטען שונה לגמרי.
תראי, מירי, זה נראה כאילו שאני מוטרדת מהחלוקות הללו. אבל אני לא. בעלי, למשל, יותר דרוך בעניינים הללו. ובכל זאת, את לא יכולה להתעלם שבמשך שנים היה פה ניסיון לזהות זיהוי גמור את האשכנזיות עם האירופאיות. זוהי זהות שקרית בעיני, אגב.
היי אורי,
מצטערת על היעדרותי , עכשיו חזרתי וקראתי ברצף את שני הפוסטים האחרונים שלך והתרגשתי, התרגשתי מן הנכונות הזאת, אי מסכימה איתך, לא למען האפליה המתקנת ולא למען הפוליטיקלי קורקטנס, אלא למען צריבת זיכרון אחר, מוחשי ונכון של ההיסטוריה, לא ארצה שמקורביי הילדים יגדלו על פיסות זיכרון קולקטיבי שקרי, המתעלם ממה שבאמת היה כאן, ולו למען ההנצחה. עד היום קשה לי להביט להוריי בעיניים, הוריי המזרחיים, התחובים בחור לא נודע, על הקיום הדל שלהם. אני רוצה שזה יהיה אחרת, ואם זה מתחיל בספרות, אז נקרא תיגר, נירה הראל נראית לי מתעלמת במכוון על מנת לשמר את עברה הנוסטלגי ללא רבב. כולנו הרי רוצים שתמונת ילדותנו תישמר בזגוגית מיוחדת, שהשימור לא יצהיב לעולם. אני מתחברת להסבר השני שלך יותר, היא לא הבחינה והאטימות התמימה הזאת גרועה יותר מכל מודעות שמובילה לעיוות האמת.
אורי סאני ועוד
נסחפתם לגמרי לא על כל דבר יש להטיל את כל האפליה העדתית
הספר מקסים בעייני ואני מזרחית בת ליוצאי תימן אימי הייתה שרה לי שירי ילדות בשפתה ולאט לאט גם שירים ישראלים חילחלו אל תוך הבית אינני מכירה שירי ילדות שכתבו דווקא מזרחיים וזה ממש לא משנה ואתם מנסים לעשות פה עוול למפעל מאד חשוב לדעתי
שמנסה לשמר קלאסיקה שהולכת ונעלמת אתם טרחנים לא פחות ושמים את האצבע על הדבר הלא נכון
ושוב זה ספר יפיפה שמצוייר להפליא
ובביתנו ילדי ואני שרים ממנו בח וע
זאת בדיוק הבעיה, לא דיברנו על הפליה עדתית אלא על הזיכרון הקולקטיבי המוטעה, בין אם שפעם לא נתנו מקום ליוצרים מזרחיים או כל סיבה אחרת, וזה שאת חיה עם זה בשלום וחושבת שאם תשירי את זה בעגה התימנית וטוב לך עם זה, אז הרי שהפיקציה מושלמת, שיבושם לך.
מי את שתגידי לי שהזכרון שלי מוטעה
זה הזכרון שלי
ואם בזכרון שלך יש דברים אחרים בואי ותגידי לי מהם?
איזו מלחמה את נלחמת פה ?
הילדים שלי כל כך אוהבים את השירים האלה אז מה אני אמורה להגיד להם לילדים בני שנתיים שלש
עיצרו ילדים לא לא את הספר הזה יש פה זכרון קולקטיבי מוטעה אחינו התימנים ועוד יוצאי מזרח למיניהם סבלו פה מקיפוח
עיצרו ילדים בבקשה סגרו גם את אוזניכם כשבגן שרים מן המוקצה הזה
ואני מאד גאה בעגה שלי
השירים מושרים בה יפים שבעתיים
ראשית, תרגיעי (ב ע" מודגשת), אנחנולא נלחמים מלחמת חורמה, רק מבקשים את מקומנו, אורי תיארה את נירה כמתארת את האזרחים הנכונים כנקיי כפיים וכוונות טהורות, מה שלא היה כך. רק התבקשה כאן תיקון הטעות ונתינת מקום ליוצרים המזרחיים גם, זה הכל. אני רוצה לשיר את המורשת שלי, לא לשיר מורשת אחרת במבטא מרוקאי/תימני, אבל שוב- טוב לך? הכי חשוב.
אני מאד רגועה
ואשמח לדעת מה את שרה
אה, זה אישי מדי…..