משוטטת

אפור. אפור. אפור. לא גשום מאד. רק זרזיפים קלים שמתייבשים לפני שנוגעים באדמה. לא קר. למעלה מעשר מעלות ביום ובלילה בחודש ינואר. זה אולי החורף החם ביותר בעיר מזה שנים. אבל השמש אבדה. הפעם האחרונה שראיתי חריץ ממנה היה לפני למעלה משבוע. בארץ מתחילה היום המיגרנה של שבוע חדש ,בפריז יום ראשון הוא ליבו של סופהשבוע. הכל עוד מתנמנם לו, ...

מוזיאון לאומנות הקרקס הנודד ומופעי הרחוב. יש מקום כזה והוא פשוט קסום פתוח רק למשך שבועיים בשנה, בתקופת החגים

  כמה מוזר לחזור לפריז אחרי חמישה ימים בעיר אחרת ולהרגיש  "בבית". אדם חייב להרגיש בבית איפשהו ואולי זו אני בת מזל שור שכזו. שם, במרחק רכבת ורכבת נוספת הרגשתי רחוק כל כך ומאד. עיר חדשה, קטנה הרבה יותר, נהר אחר זורם בה. והקרבה לגבול הגרמני מביאה אוירה שונה בתכלית. האנשים שם פשוט נחמדים והשירות שם מהיר ויעיל (מאידך האוכל ...

מחטים קטנות של עץ אשוח מפוזרות לאורכו של השטיח האדום על המדרגות, קומה אחרי הקומה. מדי יום הקונסיירג' (אנחנו קוראים לו הקיפוד מתוך מחווה ל"אלגנטיות של קיפוד" ) מנקה את השטיח בסבלנות ובכל זאת שוב נמלא השטיח במחטי האשוח. אלו עצי האשוח הנגררים אל הקומות הגבוהות לרגל החג והם עולים אחר כבוד במדרגות ולא במעלית כי מחצית הזמן המעלית הישנה ...

לנגיסה אחרונה של אומנות שמתי פעמי למוזיאון פומפידו לאומנות מודרנית. המקומיים קוראים לו בּוֹבּוּ  ע"ש הרחוב בו הוא עומד. זהו מוזיאון גדול, אחד מ"הענקים המיתולוגיים"  של פריז אבל בו אני מרגישה דווקא די בנוח. אולי בגלל שהוא צבעוני כזה הוא משרה אוירה לא פורמלית ואולי בגלל שכל הצנרת שלו בחוץ ואין סודות נוספים. הוא קרוב אלינו במיוחד וממוקם באזור נטול ...

  דצמבר, אפור ולא ראינו שמיים כבר כמה ימים טובים.לכן אני קוראת לה העיר היפה-אפורה. היום הוא מימי השגרה האחרונים לנצח הבא של עד אחרי חופשת חג המולד והשנה החדשה. מחר בבקר מגיעים אורחים אהובים אלינו הביתה וביום שישי עוד חצי יום של גן ואז מיום שבת השבתה גמורה של מסגרת. זה אומר שיהיה לי מעט מאד זמן לעצמי )ובטח בקושי ...

פריז שלפני חג המולד משתגעת. החנויות פתוחות גם בימי ראשון ולא רק במארה. גם המספרוֹת. גם בתי הכלבו הגדולים. גם השוק המקורה הקטן והיקר. מדובר במהפכה עבור עיר שתושביה לא אוהבים באמת לעבוד ובטח לא ממש לתת שירות. יש קדחת של קניות באויר ונראה שכולם מתרוצצים עם שקיות יפות  (פרט לקלושרים שמסתובבים עם ערימת השקיות הקבועה).רציתי לספר  שהבנים כאן קונים ...

התאווה לשירותים היא תאווה ידועה לכל מי שמשוטט בעיר. מה לעשות,מספר שעות אחרי שיצאת מהבית צריך לעשות פיפי.ואחרי כוס קפה, אפילו מהר יותר.עניין השירותים סובל תמיד מיחסי ציבור נחותים.מסוג הנושאים שלא יאה לדון בהם.אבל הרי כולנו נדרשים לשם כמה פעמים ביום ואין מקום יותר סולידרי ואוניברסלי מהמקום הזה.  תמיד יש חשש קטן כשיורדים אל השירותים ופותחים את הדלת,מה ימצא שם. אבל בפריז,שהעיצוב בה ...

שמונה וחצי בבקר בעיר היפה-אפורה. השמש מתקשה להתעורר. חמש מעלות בקושי. קור סוטר לחיים. קשה להתרגל אליו. קבצנים נצמדים לפתחי האוורור החמים, במן אבולוציה עירונית של שרידה. בבית החם, להבדיל אלפי הבדלים, אני מלבישה את הבנות לפי כל כללי הטקס: מעיל עבה, כפפות, כובע נקשר, מגפיים מרופדים. דצמבר של אירופה כל כך זר לנו. העצים הערומים מקושטים מחרוזות של נורות ...

יום אקראי של חודש דצמבר. לא סופו. לא תחילתו. שמיכה אפורה על העיר. העלים על העצים נשרו כולם סופסוף. שבועות ארוכים שהלכו ונשרו כמו במחלה ממושכת. עצבת סוף הקיץ. כעת אין מה להפסיד יותר. ענפים עומדים חשוקי שיניים, ממתינים לקור הגדול. לא כל הבקרים דומים. יש כאלה שאינם מביאים איתם דבר. בקרים אפלים. יש כאלה שמביאים  הבטחה שאפשר. אפשר עוד ...