משוטטת
לנגיסה אחרונה של אומנות שמתי פעמי למוזיאון פומפידו לאומנות מודרנית. המקומיים קוראים לו בּוֹבּוּ ע"ש הרחוב בו הוא עומד. זהו מוזיאון גדול, אחד מ"הענקים המיתולוגיים" של פריז אבל בו אני מרגישה דווקא די בנוח. אולי בגלל שהוא צבעוני כזה הוא משרה אוירה לא פורמלית ואולי בגלל שכל הצנרת שלו בחוץ ואין סודות נוספים. הוא קרוב אלינו במיוחד וממוקם באזור נטול מונומטים גדולים שהופכים אותך לקטן.מוצגת בו עכשיו, בין היתר, תערוכה גדולה של דאלי. דאלי הפומפוזי במרכז פומפידו.
מי לא מכיר את דאלי? נדמה שכל אחד העריץ אותו מתישהו בגיל ההתבגרות ובתחילת שנות העשרים של חייו. הסוראליזם המוכן לאכילה, הקומוניקטיביות הברורה של העבודות, הדמיון הצבעוני, הדיוק בפרטים, ההומור והשפם. כיום יש אמנים אחרים שמרגשים אותי אבל איך אפשר להפנות עורף ולא לבוא לראות. אחרי הכל זה דאלי.
דאלי שהצליח מאד כאמן בימי חייו, מכר תמונות רבות ולכן לא פשוט לאתר יצירות שלו ולהרכיב תערוכה גדולה. יצירות שלו מפוזרות כמעט בכל מוזיאון נחשב לאומנות מודרנית ודרושה עבודת אוצרות מקיפה ועשירה, תרתי משמע, כדי להרים תערוכה שכזו, דאלי על פני כל הקומה השישית של פומפידו .מהיתרונות של לגור בעיר גדולה וכל יכולה כמו פריז שאפשר לגעת בדבר שכזה בפעם הבאה שיש לך שעה פנויה.
התערוכה שהושקה לפני כחודש מצליחה כל כך שהמוזיאון האריך את שעות הביקור כל יום עד השעה 23 ועדיין ההמונים מתדפקים על הדלתות. ניסיתי את מזלי עמוק בשעת צהריים בהנחה שמרבית הצפתים עוסקים בעבודת הקודש של ארוחת -צהריים (déjeuner) והניחוש המושכל שלי הצליח. היו רק המון אנשים באולם ולא המון המון כמו בשעה שיצאתי עם זמן המתנה של שעה לכניסה.
בפנים מה יש לומר, האקסטרווגנזה של דאלי במיטבה. מעל מאה עבודות של ציור,פיסול, רישום ,סרטי טלויזיה וקולנוע. הוא אפילו הוציא עיתון יומי תחת השם "המונרכיה של דאלי" והכריז על עצמו ש"הסוריאליזם זה הוא". בהנחה שחיים פעם אחת תמיד אקנא במי שמעז לחיות כך, בכל הכח ובמלוא העוצמה. יאשימו אותו בנרקיסיזם ורגשות גדלות, אז מה. כאמן זה הוציא ממנו הרבה הפתעות.
העסיקו אותי במיוחד היצירות בהן דאלי מעסיק עצמו בניסיון להבין "מהי אישה" ? אוסף של מגירות סודיות. פטישיזם סביב נעל עקב כסמל לשאיפה הנשית הנצחית להיות יפה. אשה כלפי חוץ ומבפנים תמונת נוף נפתלת, מרובת שבילים, עצים וטרשים. הכל במידת מה נכון .
היו כמובן עבודות רבות אחרות, ציורי ענק, עבודות בנושא דת וגם ניסיונות בקוביזם וזרמים אחרים בשנים המוקדמות. צריך להתנסות, להצמד לאידאות מוכרות, ללמוד מכל קודמייך. רק אז אפשר לצאת בתקווה לדרך חדשה משלך.
מעניין לגלות שיש לו כמה העתקים או חזרות של ציורים מסוימים. האם זה אימון ושיפור מהעתק להעתק או אולי מחשבה מסחרית של למכור יותר יצירות? בכל מקרה הוא עבד הרבה, צייר הרבה, רשם ופיסל והיה עסוק בעשייה. אמר פעם פיקאסו "המוזה אולי תבוא ,אבל כדאי שהיא תמצא אותך עובדת ". כמה צדק. זה תמיד אותו הכלל: הצלחת, נכשלת, התקדמת או לא, המשך לעשות. לעשות. לעשות. ליצור את עצמך בעשייה של מה שיקר לך לעשות. והיכן שתעשה, יקרו דברים. הפרס הוא בעצם ההימצאות בעשייה של הדבר היקר לך. אני מאמינה גדולה בזה.
עוד לפני התערוכה של דאלי, נכנסתי, די בטעות האמת, לחלל תצוגה אחר. ללא תור בכניסה וללא ציפיות מצאתי עצמי בתערוכה משתקת ומרתקת של אמן צרפתי אלג'ירי בשם המאתגר Adel Abdessemed. מיצגים גדולים, האחד בכל חלל, מכניסים מיד לתוך סיטואציה שאי אפשר להישאר אדישים לה. תחושה של חסד גדל, או אסון, או פליאה. או בלבול התחושות גם יחד. אני מבינה קטנה מאד באומנות ולכן אם קורה לי דבר מה חזק בתהליך הצפייה בשבילי זה פשוט עובד.אני נסחפת בלי היכולת לתת לזה שֵם אפילו.בתערוכה שלו JE SUIS INNOCENT (אני חף מפשע) זה קרה. הקסם פעל. הוא אמן צעיר יחסית ומיוצג גם בגלריות בארץ, אז כדאי לזכור את השם הארוך הזה ולנסות לראות.
תערוכת דאלי מוצגת עד ה 25 לחודש מרץ 2013
תערוכת Adel Abdessemed מוצגת עד ה7 בינואר 2013