משוטטת
דברים
ראיתי שמיכת פוך משובחת, ללא ציפה, מחליקה ברוח שובב אל האספלט בחניית הבניין ממול. מבוכת המבושים הבורגנים שלה עלתה עד לחלוני. עבר קבצן וראה. לא לקח. רק בא ושכב עליה, כך
בפס בטון לח באוניברסיטה, חרט מישהו במקל "גם אני רוצה להטביע חותם" והטביע
דברים באים וחולפים. למשל פורים. למשל פריחה שלא תיאמן בצדי הדרכים. למשל בחירות.
נפלא ומפחיד שוב לגלות את מה שקל כל כך לשכוח- הכל בר חלוף
דברים שנאמרו בתחילת ההצגה, נמסרו כמו בקלות מדי, בתבוסה
-אני חתולה על גג פח לוהט, אמרה מגי
-ומה עושה חתולה על גג פח לוהט? שאל בְּרִיק בחוסר עניין
-פשוט שורדת, ענתה מגי
וכשירד בהצגה גשם קיוויתי כל כך שירד כאן באמת עוד פעם אחת לפחות גשם. כאן מחכים לגשם זמן רב מאד כידוע. ולמחרת בא גשם. זה היה נס, לא פחות.
מארס היפה שבחודשים. אי אפשר לעמוד בפניו. ענני סימפסון בשמיים. המתח הסמוי בחילופי מזג האויר
אירוטי כמעט. אינך יודעת מה ילד יום.
כליל חורש פורח בהפתעה בלב העיר
כמו לפגוש מאהב מארץ רחוקה
מה שלומך גבר יפה?
מה מעשיך כאן?
כמה זמן תשהה?
"דברים" של זורז' פרק. סילבי וז'רום והתאווה הבלתי נשלטת שלהם לדברים. המון דברים דרושים לסילבי ולז'רום על מנת להיות מאושרים באמת. אפילו בלב פריז. אני עוצמת עיניים ומדמיינת לעצמי לפי התאורים.
ובינתיים: נגמרה תערובת התבלינים שהבאת מפריז. מגף העור האחרון שקנית שם נטחן עד דק ונפרם בתפרים.
זורז' פרק התייתם מהוריו בגיל שש. השנה הייתה 1942. דבר אחד מתוך דברים רבים שקרו בשנים ההן. אבל הוא היה בן שש. ומישהו חייב היה להמשיך ולגדל אותו. והביוגרפיה הקצרה שלו בקיפול הכריכה מסקרנת אותי יותר מסלבי וז'רום גם יחד.
דברים שצריך לקנות.
דברים שצריך לעשות.
זה לא נגמר אף פעם
מחשבות אקזיסטנציאליסטיות בעמידה ברמזור
וגם,לגשם האחרון קוראים המלקוש. רק בדיעבד הוא זוכה בתואר שלו
דברים שקורים לשירים. בערב הקראה אחד נגשה בחורה צעירה ובקשה את הספר שלי להעתיק ממנו שיר. צלמי אותו עם הנייד הצעתי לה.
שירי יצאו למסעם בעולם.
נולדו וכעת הם ברשות עצמם
כמו ילד קטן איני מצפה מהם לדבר
רק שיהיו בריאים.
אלפיים שלוש מאות וארבע עשרה ואולי אלפיים חמש מאות שישים ושבע איני זוכרת בדיוק כמה פלסטינים נהרגו בשנת אלפיים וארבע עשרה ברצועה ובגדה המערבית. קראתי מאז כל כך הרבה דברים. ובכלל אני לא חזקה במספרים. מאה וחמישים במטוס הג'מבו.זה בטוח. את זה סָפרוּ בכל העיתונים.
אחר כך שוב חוזרת להפוך בנתונים. תוהה כמה מהם היו ילדים.
אני יוצאת מהעיר ובצידי הדרכים הגל הצהוב. שיטה כחלחלה פורחת בשיכרון ,משתלחת ממש אל הכבישים. מין פולשת שהיא. צריכה הייתי לכעוס עליה. אבל בשירים קוראים לה אקאציה ואי אפשר להסיר ממנה את המבט. ליד צומת שילת על מתלול אדמה רקדניות פרג סהרוריות בתחתונים אדומים וורודים ולבנים. שומרים עליהן ברקנים. אני רואה עת חולפת. נץ כהה מחשב את גובה החיטה בעומדו על עמוד בצד הדרך. גם זה בין הדברים