הארה אפורה

אפור. אפור. אפור. לא גשום מאד. רק זרזיפים קלים שמתייבשים לפני שנוגעים באדמה. לא קר. למעלה מעשר מעלות ביום ובלילה בחודש ינואר. זה אולי החורף החם ביותר בעיר מזה שנים. אבל השמש אבדה. הפעם האחרונה שראיתי חריץ ממנה היה לפני למעלה משבוע.

בארץ מתחילה היום המיגרנה של שבוע חדש ,בפריז יום ראשון הוא ליבו של סופהשבוע. הכל עוד מתנמנם לו, מתעורר לאט.

לצרפתים יש קינוחים מיוחדים ומנחמים לכל עונה מצב, אולי זה הסוד לעבור את החורף. עכשיו זוהי עוגה מצחיקה עם כתר אמיתי  על הראש בשם Galleta De Rois. בצק עלים מעודן על בסיס חמאה ובתוכו מילוי שקדים. באמת מנחם. העוגה באה לציין את " יום ההארה ", השישי לינואר, בו הגיעו השליחים אל האם המופתעת מריה ותינוקה ובישרו לה במה הולך להיות מדובר. בתוך העוגה נהוג להחביא שעועית אחת קטנה. מי שהתמזל מזלו לזכות בה בפרוסה שלו (ולגלות אותה בטרם יזלול את הכל בטעות) הוא המלך לאותו היום ולו הכתר. או לה. 

מאידך, עשרות עצי אשוח זנוחים לאנחות בצדי הדרך, עדיין ירוקים ומלאי מחטים. איזה מעבר טראגי מהסלון המעוצב והקישוטים הזוהרים למדרכה המלוכלכת. והרי הם לא בקשו בזה ולא בזה, אלא סתם לצמוח בשקט באיזה יער מחטני, אפושהו במקום גבוה וקר.אני מטפסת במעלה רחוב סנט אנטואן לכיון כיכר Nation ונעצרת למול חלון ראווה של משרד נסיעות, שם מבטיחים חוף ים וחום.נעצרת וחולמת. מבטיחה לחברה הדמיונית שלי "עוד יבוא קיץ. את תראי שיבוא קיץ בסוף". אני יודעת שמוקדם מדי להתחיל לייחל לו, אבל לא עומדת בפיתוי.